יום שלישי, 18 במרץ 2014

יום הברית.

האב קנטניך, מייסד עבודת שונשטט, מדבר לאחר המיסה הקרבתית הטרידנטינית על-פי פיוס החמישי בקפלה הביתית בבית התהילה במלאצ' דרך כליו ובתו אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש, אמין. במהלך המיסה הקרבתית הקדושה היום, הורתה תלת-פעמים נהדרת ואב קנטניך היו מוארים במיוחד. אב קנטניך ברך אותנו במהלך המיסה הקרבתית הקדושה. היום הוא ה-18, יום ההקמה של שונשטט. רצה להעביר לנו שהוא איתן ועם הודעה חשובה עבורנו.

האב קנטניך ישא דברים: אנוכי, אביכם הקרוב ביותר קנטניך, אדבר היום דרך כלי רצון, שומע פקודה ועני שלי ובתי אן, שהיא לחלוטין ברצון השמים ומחזירה רק מילים שיוצאות ממני, מייסד שונשטט, אב קנטניך.

בנים יקרים של שונשטט, ילדיי היקרים מקרוב ומרחוק, תנועת שונשטט האהובה עלי, בני הכמורה האהובים בשונשטט, היום מייסד שונשטט אב קנטניך יש לומר לכם דבר חשוב מאוד מהשמים. רוצה לעשות זאת עכשיו. בכל מרכזי שונשטט, יום זה נחגג ברצינות דרך תפילה הברית שאני, אב קנטניך, רציתי וקראתי לה לקיום.

האם לא אמרתי לכם כבר, ילדי שונשטט האהובים שלי, דברים רבים מהשמים? האם לא נתתי לכם את כל האהבה מהשמים? האם לא משכתי אותכם אל לבי, אל הלב שייך לכל השונשטט? אתם, ילדיו הקטנים המריאניים שלי, חייכם בעבודה שונשטט ואתה עברתם דרך אימונים רבים שהצורמו. אתה קדשו לא רק חברים אלא גם את טקס הידוד במריינגרטרן. זה גרם לכם לראות עמוק יותר לעבודת השונשטט. ממני, ילדי האהובים שלי, קיבלתם הרבה הוראות דרך הספרות שונשטט שהקראתם. גם סיפרו להם הרבה על מייסדכם. במשך דורות אתם חלק מהעבודה שונשטט. אתם ידעתם זאת אחרת, האהובים שלי.

הבטו בבגדים. לא אמרתי לכם שכדי להופיע שם רק בשמלות, בגדים נשיים? זה עדיין נכון היום או שבאפשרות הכל בשונשטט? מותר שהנשים יופיעו במכנסיים בכינוסי השונשטט? זה צודק? לא! ואיך התנהגתם, אביו האהובים שלי? אתם עוד לובשים את בגדי השונשטט, את הכתר, את המעיל הקצר שאני לבשתי עד הסוף והיה מכריע לעבודת השונשטט? אני באתי מסדר הפלוטין ושררתי זאת וכך גם אתם צריכים. אך אתם לא עקבתם אחרי בזה.

מה עם אחיותי? האם הן עדיין לובשות את הבגדים הללו היום שהם חשובים מאוד, בגדי האחות? לא! רבות מהאחיות זנחו את הבגדים הללו ומלמדות בבתי ספר ואוניברסיטאות ומ�רגישות שצריך להלביש אותן באופנה. זה אומר שאינם חיים בעולם. הן תפסו פינה בעולם. אתה מרגיש נוח בבגדי העולם הזה. גם זאת לא נכון. כיצד התנהגו אחיותי של היום? האם הן עדיין מאהבות? האם הן מעשירות צדקה או שהן גורשות את שליחי - באגרסיביות ובחוסר אהבה? כיצד הייתי, אב קנטניך, התנהגתי בין אחיות אלה? האם לא הייתי, אב, דוגמה? האם אחיות אלו עדיין מודמות לי? כאב הקמת של שנשטט, האם פרקטי צדקה כאב הקמת של שנשטט? כן, היא הייתה עדיפות ראשונה. כיצד התנהגו אחיות אלה כלפיך? בחוסר אהבה ואגרסיביות. מה זה אומר? מודרניות חדרה לעבודה זו. לאסורני לראות זאת מגן. היה שונה מאוד בזמני. אך היום אין להיות כך. הכל צריך להתאימן לגיל המודרני. אנחנו, אב קנטניך, הקמת של שנשטט, רוצה מהגן שהעבודה שלי בשנשטט תכלול את הכנסייה החדשה, כפי שאמרתי, כי שנשטט היא עבודת אלוהים.

מי הוא החלוץ? אתם, ילדי שונשטט האהובים שלי, אתם ילדיו היקרים ביותר והבנים היקריים ביותר לאב. אתם תפסתם והבינתם את המשימה בעולם. אלה שאותם גידלו מודרניזם אינם יכולים להבין אותכם. הוא ידחה, יעזוב וישנה אתכם. שנאתו תשקע עליכם. אבל קחו את מגן ההגנה, כי אתם במלחמה הגדולה ביותר. תרדפו ותבוזו. אך אל תרגישו זאת. היותם חזקים ואמיצים, כי אתם נאהבים על ידי אביכם. אנחנו נהגנתכם. אני אשאל את האמא הקדושה לקחת אותכם ביד, כמו שאנחנו עושים כמייסדי שונשטט. תמיד הייתם שם עבור העבודה של שונשטט. ניתן היה לומר שהניחתם עצמכם זמינים יום ולילה. לא הודו לכם. לא, גירשו אתכם ודחו אתכם. כי הגיעו המסרים מהשמים, כבר לא היו ברוכים בשונשטט.

אבל אני מאהב אותך יותר. עוד לפני שיכלו להיות נשלחים, הפרידתי אתכם משונשטט כנהגי. הייתם עם אחריות ניהול גדולה מאוד. תפסתם זאת בבריורה. אביך האהוב קנטניץ ידע זאת. הוא הנחית אותך, ברכך גם הגן עליכם. הבינתם הכל. צפיתם עמוק אל תוך משימתי, כי זה היה עבודתו של האלוהים.

וא כעת, מה נראה זאת? אתה, ילדי שוונשטט שלי, נשארת נאמנים למשימה הזאת, כי זו עוד משימת העולם היום. האם צפוי מהשוונשטטים שאני אוכל להיות מוקדש בשעתו המודרנית הזאת? לא! זה לא אפשרי עם הרועה העליון הזה. אך ילדי שוונשטט שלי ואנשי הסמכות שלי בשוונשטט: אל תשימו לב לרווה העליון הזה. הוא חי במודרניות. אתם עדיין מסתכמים על הקומוניון בידיים. אין עוד טקס קדוש זבחי בשוונשטט. אף אחד לא חוגג אותו. האם לא הראתי לשוונשטטים איך לעשות זאת? הייתי דוגמה להם בכל דבר? עבור הכנסייה שגינתה אותי, גלתי לגלות 14 שנים. היה זה קל לי? לא! כל הכנסייה הייתה נגדי. נאמר: "אב קנטניץ הציג כנות לכנסייה. לא! אני לא צייתתי לכנסייה. הוגלהתי. האם אינכם רואים זאת? האמין 14 שנים היו לבטלן? סבלתי חרפה ולקיחה עלייכם, עבור עבודת שוונשטט היקרה לי. ואתה ממשיך להיות תלויים במודרניות ותאמר לכל אחד שהדבר הזה נכון טוב.

עבודתי של שוונשטט אינה יותר מה שאני רוצה שהיא תהיה, וכפי שהמחשבה היא בתוכנית האב השמימי. התאוה והמחשבה של האב השמימי הופכים לחלוטין. תשובה גם חשובה לכל שוונשטטרים שלי. כמה אני מתפלל עבורכם כלכם על כסאו של האב השמימי, אותו שאנוכי גילמתי על הארץ. כמה אוהב אותך. אהבתי אליך בלתי מוגבלת. הלוא לא זבחתי הכל למענקם, כדי שתונחו בדרך הנכונה והאמיתית ולא תיפלו למ�לכודת המודרניזם? כמה סובלני עבורכם כלכם. האמינו לי! אין זה יכול להמשיך כך. מדמים שלי זורמים מהשמים. מרירות מלאה אותי. איני מצפה יותר מכך שתחזרו בתשובה שוב ותקראו את האמת ותעבירו אהבה ונאמנות לעם ולא תבוזו באנשים שהקריבו הכל למען עבודת שוונשטט.

כזבים נכנסו אליכם. הרבה אתם בוזים. עבודת שוונשטט עשירה. האם זה תמיד חשוב וטוב? האם אז אפשר לגדל צניעות או שהעולמי בא לידי ביטוי? לעיתים קרובות לקחים את העולמי ראשון ולא את השמימי. 'הימלבוורץ' שלי, החוברת הקטנה הזאת, קוראת את האמת. אני קיבלתי את האמת הזאת והכרזתי עליה. כמה צריך שזה יזרום לכל העולם כדי שיוכלו לראות איך הכנסייה האמיתית צריכה להתפתח.

אני מבקש מכולם, השוונשטטרים היקרים שלי, הראו את עצמכם מהצד האמתי והאמינו בעבודה הזאת. זה וזה נשאר עבודת אלוהים. איני יכול היה ליסוד אותה ללא השמים. הכל נמסר לי ואני הושקתי בחסדים כדי לסבול הכל בשעבוד לאב השמימי, ולא בשעבוד לכנסייה. אתם בלבלו זאת, הייקרים שלי. זה מה שגלות אומרת, שאנוכי לא היה משועבד.

העבודה השונשטטית יכולה לעמוד רק אם אחד חי אותה כליל ואני, כאב קנטניך, יכול להמשיך להציג את יעילותי מהשמים. האמינו ובטחו באבי שבשמים והישארו נאמנים לו, ותזכרו וחיו את האמת, ועשו צדקה ולא לעג ולשנאה. הוא לא ייכנס אליכם, אז העבודה השונשטטית אינה ראויה לחיים.

אני אוהב אתכם כלכם ולחוץ אותכם ללבי הכהני שלי. תברכו משמים, אתם כולם המשועבדים לשמים. ועתה אברך אתכם בברכתי הכהנית, בשם האב והבן ורוח הקודש. אמן. האהבה והנאמנות יעשו עד סוף ימיכם. אמן.