יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

ראשון בשבועות האדר.

האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקרבתית הטריידנטינית הקדושה לפי פיוס החמישי בקפלה הביתית במלאץ דרך כליו ובתו אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. היום יש לנו ראשון בשבועות האדר. בחסד רב ובערצה גדולה חגגו את המיסה הקדושה הזו של זבח. המלאכים נכנסו לקפלה הביתית במלאץ כבר במהלך התפילה הורוסקופית. המזבח של מרים היה מאיר מאוד, אך בעיקר מזבח הזבח עם הסמל של השילוש מעל הטאבנקל. כל הדמויות הקדושות, ובמיוחד הפסל של ישו עם הלב הבוער והאיש המלא רחמים היו נוארו מאוד ברק, כמו גם כל הדמויות על מזבח מרים, במיוחד הילד יסו והמלך האהוב הקטן, וכן הארכנגל הקדוש מיכאל, שראה לגרש את הרע מכולנו עם חרבו, אותה הוא הכה בכל ארבעת כיווני השמים. גם מלכת הורוסקופ של הרולדסבאך ואם המלכה לנצח היו טבולות באור מבריק.

האב השמימי ידבר היום: אני, האב השמימי, מדבר עכשיו ובעת הזו דרך כליי המוכן והמקושר שלי ובתי אן, שממש בתצפיתי ומחזירה רק מילים שיוצאות ממני.

עדר קטנטון יקר, מאמינים יקרים, ילדים ופליגרים יקרים מקרוב ורחוק, נרות קטן בוער. אור זה הקטן של האדר הראשון דלק בלבבכם כפי שסמל הנרתיק הזה אומר סימבולית. אור זה יעלה בהירות משבוע לשבוע, כי הוא יאיר לכם ולרבים שיודעו על לידת ישו המשיח דרך הבתולה המובחרת מריה הבלתי מושחתת.

ילדיי היקרים, האם אתם גם מחכים לחג זה, לחג המולד? אינו דבר מיוחד לכם שאתם יכולים להדליק אור זה בהירות בלבבכם?

בני הכוהנים היקריים שלי, קורא אליכם שנית להצת את האור בליבךם, כי אני, אב השמים, רוצה שאתם תחושו שאתה צריך לחזור בתשובה. זה יהיה רצונכם שהזיז אותך לשוב כיוון שכל נשמת הכפרה הקטנה שלי סבלה עבורכם ומשתוקקת גם היום באותן ימים של העדוה. בני הכוהנים היקריים שלי, האם אתם לא מתגעגעים לזה אור? תאירו את האור בלבבכם. הוא צריך להזיז אנשים לרצות לשוב.

אתם הדליקתם היום את האור ותדלקו אותו יותר בהירות. התגעגוע לאור - ישו המשיח - יגדל ויגדל בלבבכם. הלהבות צריכים לבעור גדול יותר וגדול יותר. אני, ישו המשיח בתוך הטריניטי, הדלקתי את האור הזה דרך אבי השמים שלי. אנכי מחכה לרצונכם לשאת אותי, ישו המשיח, בלבבכם. האמנתי לא בא לפתוח לכם? האמנתי לא הבטחתי לכם את הישועה הזו עם בואי בחג המולד הקדוש ביותר? האמנתי לא הפכתי לעבור עבורכם, ילד קטן ששוכב בסל ומתאמץ לקבל את לבבכם? גם כילד קטן אני רוצה לחבק אותך. תראו אלי. תראו את צניעותי. הצניעה בליבבכם חשובה מאוד. אם תהפכו לגאויים, הרשע יתפס אתכם והוא לא ישאיר לכם לשוב. אז הוא לא מאפשר זאת. אבל אתה, בני הכוהנים היקריים שלי, רוצים שזה האור גם יעלה בלבבכם. זה האור הוא ישו המשיח.

כאן, על מזבח הזבח, היום, באדון הראשון, חגגו את הקורבן הקודש של המיסה בטקס הטרידנטיני לפי פיוס החמישי. נרות האוונט הודלקו ונשאו אליכם אור זה. בלבבכם יזהר יותר בשבועות הבאים. הזוהר הזה ישביא לכם את הדעת, ההבינה שישוע המשיח הוא הדרך, האמת והחיים. אתם באמת. אין אמית אחת זו היא ישוע המשיח בטריניטי. אנוכי, אב הכול, רוצה להיות עםכם בזמן זה. רוצה לשתל בלבבכם את אהבת האוונט, של הציפייה והגעת בנו האלוהים.

גם אתם צופים לו בטח בבניכם, בני הכוהנים היקריים, כי זו הצפייה חייבת להיות. לצפות משמעה לעורר, לחכות לבואו של אדון ישוע המשיח. אני אוהב אותכם ללא מידה ואני רוצה ליוולד מחדש בלבבכם. התינוק הקטן ישוע מכה על דלת לבניכם ומשאל להיכנס. האם תפתחו את הדלתות של לבניכם? הלבות הבוערות שלכם יתלקחו באור.

האם אפשר לדמיין לחיות ללא אור זה? לא, ילדי הצאן הקטנים שלי. אין לך יכולת לדמיין זאת, כי האור שלך התאיר יותר ויותר בכל יום שעובר. אתם הפכו את הילד ישוע. כמה פעמים הכרתם לפני הילד הזה ישוע והבטחתם בו בכבודו. כמה פעמים תודה על כך שהמשיח ישוע היה אדם, שרצה לתת חייו עבורכם, לחטאיכם, לפגמיהם וחולשותיכם. הילד ישוע לא חשב על עצמו, לא, אלא עליך, על יישואך וזהו הסיבה שהוא רצה להיות אדם. האמא הקדושה אמרה את פיאט שלה. "כן, אני השפחה של אדוני יהי לי כדרשך," היא אמרה לאחר ברכת המלאך של הגבריאל הארכאנגל הקדש. היא חשבה על הכל בליבה והאמינה עמוקות ופנימית. היא האמינה שהבן האלוהים יהפוך לאדם, שרווח השכינה יעבור עליה ותתן לה את בן האלוהים ברחמה. הוא הפך לאדם דרך רוח אלוהים. היא לא יכלה לדמיין זאת, כי זה היה בלתי ניתן להבינתו גם לך, אך פיאט שלך נשאר פיאט: "כן, אני השפחה של אדוני יהי לי כדרשך!

האם אתה רוצה לשאת זו צניעות בלבבך, כך שהאור יגדל בכל חודש עתיד? האם לא תרצה להיות מודה שניתן לך לצאת ממני הכנסיות של המודרניות, שכבר זיהית את האור האמיתי?

אן מדברת מה שהאב השמיימי נותן לה: זה האור שאנחנו צריכים לעקוב אחריו. אנחנו חייבים להאמין באור הזה, כי זה הוא התלת-אחד שבו אנו מאמינים ועוקבים אחרי ומעליו רוצים לשאת את הצלב - את צלב הידע, את צלב האהבה. אנחנו רוצים לקבל אותו, בדיוק כמו שהאב השמיימי רוצה שאנחנו נקבלו אותו. אנחנו לא רוצים לזרק אותו. זה היה פשוט. אבל הצלב משרת את ישועתנו. זו הידע שלנו באמת. האמת היא מהותית עבורנו, ובעבור האמת אנחנו חיים ונמות, כי יישו המשיח בתלת-אחד הוא הנותן לכל החסדים והמתנות היום בעונת האדר הראשונה על מזבח הקרבן. קיבלנו אותו עם אלוהים ואדם, בשר ודם, וכיבדנו והוקירנו אותו בסקרמנט המוערך של המזבח. הייתי יכול לחוות דבר גדול כזה שוב היום ביום הראשון של עונת האדר. הוא יישאר בזיכרוננו.

אם רק רבים מכוהנים היו מוכנים להכין עצמם לעונת האדר ולהתדיין בלבבותיהם עם האל הגדול, התלת-אחדי, עם ישו המשיח, ולהכין את עצמם לטהרת הקודש, כך שיליבם יוכנו לבואתו הקרובה של ישו המשיח.

כמו שאתה יודע, האהבה היא מהותית. האהבה צריכה לגדול. לא תפסיק אלא תגדל יותר ויותר, ולזה אנחנו צריכים את חסדי הקורבן של המיסה הקדושה, לזה אנחנו צריכים כל שבעת הסקרמנטים. ראשון, סקרמן הטהרה, כך שאנחנו נודה ונודה בחטאינו לפני האל התלת-אחדי, לפני ישו המשיח, כדי שהלבבות שלנו יוכנו לבואתו בגדולה ובקבוד.

נעבד אותו ונשרת אותו, נכניס לו כבוד, נשבח אותו ותודה לו, כי רבים לא יכולים עוד להאמין. הם אינם עובדים אתו יותר. הם לא מעריכים אותו. הוא אינו מרכזם, כמו שהוא מרכזנו, ממנו אנחנו שואבים. בכל מיסה קורבנותית הקדושה נותן לנו עצמו עם האלוהיות והאנושיות שלו. הכל צריך להיות שלנו. זה צריך להתמזג עם לב האהבה שלו. אינו זאת משהו מאוד, מאוד גדול ובעל חסם? ככה גדולה היא אהבת אלוהים והיא לא מוקטנת על ידי חלשותינו, כי ישו המשיח יודע את החלשות והחטאים שלנו. הוא יודע הכל מה שקורה בלבבותינו, אך הוא רוצה להתאחד עם אנחנו. הוא רוצה להיות אחד איתנו. הוא רוצה לאהבנו בכל לבו, בלב בער. צאו וראו את הפסל של כריסטוס! הוא מצביע על לב הערה שלו, שסובב אותו הכתר הקוצי. ואיך נראה הלב של האם הנעלה? עורף ועטוף גם בכתר קוצים. שני הלבבות הופכים לאחד. ישו המשיח נולד ממנו. הוא הפך לאנושי בה. אנחנו אף אינו יכולים להבין זאת, אך אנחנו מאמינים בזה כי אנחנו סומכים על אהבתו הגדולה, באיחוד הקרוב עם אותו. גם אנחנו רוצים להיות ולישאר אחד עמו. העל-טבעי קשור בטבעינו כאשר אנחנו מתפלל, כאשר אנחנו הופכים למאמינים ומאמינים ומקשרים את עצמנו אליו בחייה היומיים שלנו.

תודה רבה על הזבח הקדוש הזה. אנו יכולים לומר שאנחנו הורשו להיכנס לבית הכבוד הזה. האב השמיימי גר באותו בית עם אנחנו. הוא נתן אותו לנו כמתנה, כי היה זה מוכוון שגרים בביתו. האם לא הכין הכל עבורנו? כאשר נראים אחורה על הפעם האחרונה, אנו רואים את רצונו ואת תוכניתו פעמים אחר פעמים - ולא את התכנונינו שלנו. כל דבר נעשה דרך אותו, דרך כוח אלוהי ודרך פרובידנס שלו. לא היה ניתן להשיג הכל ללא אותו, כי הוא עמד לצד העובדים והנחה את ידיהם.

אנחנו רוצים לומר תודה שוב על כל אהבתו, על כל התקווה שלו אלינו. אנחנו בני אדם קטנים, לא מושלמים וחוטאים. אך הוא חונן עלינו. בקיריה אנו שרים: אדון, חנני אותנו! כריסטוס, חנני אותנו! - כן, זה כך. הוא חונן על נשמותינו העניות והוא מחמם אותם והאמא הקדושה מכינה אותן כדי שיכול יהיה להרגיש טוב בלבבנו. גינת פרחים קטנה תגרום לך לגדול, כך שיוכל ישוע להתכופף אלינו בקומוניון הקודש ולהירגש טוב בליבבותינו. הוא מאחד את נשמתו עם נשמתנו, עם האנושיות שלנו. אנחנו אחדים. באיתנו גור האלוהי הגדול. ברור שאין לנו יכולת להבחין ולהבין זאת בדעת האדם, אך זה האמת, האמת היחידה, וזה על מנת לחיות ולמות אם צריך. אנו עשו את הברית של אהבתנו ואנחנו שמחים שנוכל לגלם, שהוא נותן לנו הכוח האלוהי להסתכל אחורה פעמים אחר פעמים לעובדה שאותו הוא וישאר המרכז בחיינו. אנחנו אוהבים אותך אלוהים הטריניטי הגדול, והרגע האנחנו מודים לך שיכולים לחיות כאן ולהתגור עם אותך, כאן על מזבח הזבח ביום ראשון של העדווה הראשון.

וא כך עתה אב השמיימי מברך אתנו עם כל המלאכים והקדושים, עם האמא הקדושה מרים, הילד הקטן ישוע, המלך באהבה בטריניטי, בשם האב ובעזרת הבן ושל רוח הקודש. אמן.

תהילה ותפארה לך אלוהי השילוש הגדול, לאהבתך ללא סוף. אנחנו בוטחים בך ורוצים להיות שלכם לנצח! אמן.