תומאס אקווינאס בא. הוא אומר: "תהילה ליישוע. היום בואתי לדבר עמכם שוב על קדושה. לעיתים קרובות, הדבר היחיד שעוצר את הדרך לקדושות זה לב קנאי. זאת מכיוון שאנשים בדרך כלל לא מזהים צורה זו של רע בלבם ולכן אינם מוחקים אותה."
"קנאה היא רק צורת אהבת עצמי נוספת. הנשמה העצמית-מוקדת נטרפת לתת מזון לצרכיו הרוחניים, הגופניים והרגשיים שלו. הוא מלא בצורה מסוימת ברצון להיות היפה ביותר, ללבוש את הבגדים הטובים ביותר, לבית הטוב ביותר, למשפחה הטובה ביותר, למחזור הטוב ביותר. לעיתים קרובות קנאה יכולה להיחשב דרך רוח אמביציוזית."
"סוג הקנאה הכי מזיק ליישוע היא קנאה רוחנית. האדם רוצה שכולם יודעים על החן שהוא מקבל כאילו הוא היה המחבר של כל חן, ואילו כמובן שזכה בהם."
"אך הקנאה הולכת מעבר לרצון להיות הטוב ביותר. קנאה רוצה מה שכנה שלו יש. הוא לא מאושר במזלו של השכן--גופני, רוחני או רגשי, אלא רוצה הכל שיש לשכנו לעצמו. כך תראה, אמביציה הופכת לתרעומת, ותרעומת לקנאה."
"אך בשורש כל הקנאה יש אותה אהבת עצמי שואבת-לעצמה שהיא בשורש כל חטא. אם זו העצמית-מוקדנות לא תועצר, היא רצה כסוס ברחוב החזיק את הלב שבוי, מבטיח הרס רוחני."
"הנפש שמתארת לקנאה לא מבינה את מקומה לפני אלוהים. אם היה כן, הוא היה קבל את רצון האל בעת הנוכחית וירצה רק זאת - ולא יותר ואף לא פחות - עבור עצמו."