(דוח-מרקוס): היום הופיע לי אדוני בשש ושלושים בערב. הוא היה עצוב ומתערות עיניו האלוהיות ירדו דמעות כבדות. אמר לי, עם חסד ואבל:
אדוני ישוע המשיח
"-בן, אני האהבה הנידחת והרודפת על ידי בני אדם. אנכי מוכה שוב בזמנים אלה, אך הפעם בידי הבישופים, הכמרים ואחרים דתיים, ויחד עם אמי הקדושה גם היא מוכה. הם מציקים לנו בהרגיז את הופעותינו וההודעות שלנו. אנחנו ממלאים יום יום סבל נורא, כי רק מקבלים רדיפה, אדישות ואי ציות מאלה שיש להם החובה להגן עלינו, לעשות אותנו ידועים ולהעביר את פקודותינו לכל אחד. אלה שהכריזו עצמם 'חבריו' ו'שרתי', הם אלו המציקים לי בדרך האכזרית ביותר. אני מחפש נשמות כמו יוחנן, מרים מגדלנה, ורוניקה והנשים הקדושות, שנתנו נחמה לאמי ולי על הצלב שלי. אנחנו על הצלב עם אימי כל יום, ונסבל יחד; אנחנו צמאים לנשמות שייקחו את הודעותינו לכל אחד וייתן יחד דוגמה טובה לציות להם, ולא יחלשו מהרדיפה של הבישופים והכמרים, אלא יעברו זאת מאהבת אמי ואני. אני קורא, אך מי ישמע תהומותי?
(דיווח-מרקוס): "אז דיבר ישו אלי ונעלם, עדיין בוכה בדמעות שופעות. היום נראה אדוני לא נשוא פנים. ליבי שבר מצער כשראיתי את האדון בוכה ומדבר מילים כה כאבות. היום, בעודני עובד על יצירת הכתבי העת של ההשרות, ריח שמן מאוד חזק של שושנות יחד עם ריח פרח אחר שאינני יכול לזהות אותו, פלש לחדר בו עבדתי. צפתי סביב, אך לא היה שם אף פרח שהריח שלו יכול להיות כה חזק. בהשתפחות היום שאלתי את האדון אם הריח שנרגשתי הוא אות. אדוני ענה 'כן', ואות זה מציין את נוכחתו של ה' ומריה הקדושה ושל יוסף הקדוש איתי בעבודתי, מברכים אותי, כי הפצת ההשרות מעניקה להם הרבה כבוד ותחושה. האות של ריח השמים נמשך כשעה ארבע רצופות, לאחר מכן הוא נעלם פתאום.