יילדי, אני אםכם, מלכת השלום ושליחת השלום, אם האלוהים, האהבה והחסד. אנחנו מבקשים ממך: אל תחתאו עוד! אל תחטיאו את אלהינו, אדוננו, שכבר כה עצוב, כה מוכע! זרועותי החזיקו בחרב הצדק... ליפול עליכם... אך עם מעבר הזמן... לא אוכל יותר להחזיק אותה...
עתה היא תלויה מעל ראשיכם... אל תשחקו באלהים, ואומרים "מאז ומעולם הוכרזה עונש ועוד עונשים, אך אין דבר מתרחש!" ...כי כאשר לא תקוו, החרב הצדק תתנוד עליכם, ובמקום פחות משתיים דקות, רבים ימות! הארץ בידיו של אלהים, והוא לבדו אחראי לפעול ולבלוע את האדם, אם הוא רוצה... אנחנו, ילדי, התפללתי עבורכם, אך... תפילותי לא יכולות עוד להכיל את זעם הצדק והחמת האל העליון, נגד כך הרבה חטאים שאתם עושים, ללא תשובה...
אני בלתי מותש, זה נכון, אך רוצה שתתבוננו, שאהבתי אליך, רצוני להציל אותך, תלויה ברצונו של העליון...ואין לי יכולת לעשות דבר אם סירובך לאלוהים יהפוך לגורל, ואז בא ענישה...אני בין הצלב לחרב, כי מצד אחד אני רואה את אלוהי, בני האלוהות, כה מוכער. ומצד שני, אני רואה אותך, תלויה בחטאיםיך, בתענותיך...בלי תשובה...בלי חיפוש אחר שינוי חיים יציב...אוי ילדי! ירחם אחד על צערי! יעזור אחד לי להציל נשמות! התפללו, התפללו את התפילה! התפללו והתפללו את התפילה! אם תעשו זאת, לבבי הבלתי נטמא יחלץ, ואבינו ישלח לעולם זמנים של שלווה, רחמים וישועה... אני מברכך היום, ביום בו הייתי, אם השמיים, להולדת, כסימן מאומת, בטוח וניצחון של חסד האל!
לכלכם אני מברך אתכם ברגע הזה!"
ההודעה של קדוש יוסף
"ילדי האהובים, שמעו מה אני מודה לכם דרך פיו של עבדי הזה! לב הבחור שלי רוצה למשוך אתכם אל הלב של אשתי החסוד והטהר ביותר, מריה הקדושה...לב הבחור שלי, כמו שהוא חיפש לה מערה בבת לחם, מחפש היום לבבות שמקבלים אותה וקבלים אותה באהבה.
הלבנים שאני מחפשת עבורה אינן אלו שקובלים אותה רק לזמן קצר ואז מגרשים אותה, אלא הלבנים הקבלים אותה לנצח. אלה הם הלבנות שאני רוצה לתת לאשר היא אמא האהבה, אם השלום, שיאמה אלוהים! לבי הנאהב ביותר סבל הרבה באותו לילה בבת לחם כשנכתי בדלתות הבתים, לא מצאתי מקלט. עבור אשתו החביבה ואלוהי שנולד. זהו הסוד של כאבם של ליבי הנאהב ביותר. לא סבתי למעני. סבלתי כי ראיתי אותה מופרכת מהמסע. כי ראיתי אותה מאומצת מן החום השמש, מן העפר, מצמאון ומהנסיעה עצמה על גבי חמור כל היום. עמדה ללדת את בן האלוהים.
כאביו היה לראות אלוהי, מלך השמים וארץ, נולד בחלבה רפוסה, אפל וחשוך, כאשר הוא אמור להילד במקום הכבוד ביותר מכולם, כי הוא אלוהים... בעוד האנשים אוכלים ושתים, ונאספים למיטותיהם החמות, אשתי האלוהית קיבלה ערימת סלע רטוב ללדת. אדוני ואלוהי נולד שם... לראותו דל... לראותו קר... לראותו קטן... נשכח על ידי כולם... חדר לי לבי הנאהב ביותר 'חרב חד', וכך גם לאשתי האלוהית, מרים. איך סבלנו באותה לילה, אין שום מחשב, אנושי או מלכותי, יכול להבין לעולם... אף על פי שהשמחה הגדולה של הלידה אלוהים עמנו מילאה את נשמתינו, כאב חריף מהבזיון האנשים מרטיר את ליבנו.
אמרי, מרקוס, אמרי, בני, לכל הנשמות, שאם יכבדו את סוד הכאב שלי, שיזכרו אותו כל יום ויכבדוני בתפילה "אבותינו", "התהלל נא", "תהילתו לאבי" והאספרציה של ליבי האוהב ביותר, אני אשמע לכל הנשמות, ככל שאין מה שהם מבקשים נגד רצון האל. אלו שיזכרו את סוד הכאב שלי ייאהבו על ידי, ויהיו תחת חסדי כל ימי חייהם, בכל מקום שבהם הם...באתי לשבח את הפלא של אלוהים, שהוא אשתי האלהית. כן! היא חיים! היא מלוכה! היא ממלכת וממלכה תמלוך...לתמיד!...וכל אויביה יעמדו תחת כף רגליה!..יום אחד, כל העולם יושיע על ידי פלא של מרי האלוהית שלי!..לבה הבלי ערום ינצח, ונשמות שקבלו אותה, שקבלו את הודעותיה. קבלנו אדוני ישו המשיח ורווחתו האלהית. נשמות אלה. עומדות, יעברנה לה, בוהקת. באה על העננים של השמים, עם בנה האלוהי, מוקפת בכל המלאכים הקדושים שרים לה. והארץ הזו תהפוך ל"ארץ מריא", ארץ מרי. גן עדן של מרים הבתולה. הגן הנעים של הרועה האלהית...לכל היום אברך".