(הערה - מרקוס): (ביום זה הוענקו לגבירתנו המדליות לשלום, כדי שתברכן אותם, מה שהפך אותה מאוד שמחה)
"- כאן מדליון השלום! שלום. שלום...שלום. זה האמצעי בו העולם ימצא שלום אם ישתמשו בו עם רחמים והתפלה.
ראה, בני, ואמר כי מדליון השלום הוא המתנה הגדולה של ליבי הבלתי נודע, שאני נתנת לאנשי.
האויב ינסוג לפנייה, ומי שילבש אותה באמונה והקדשה יהיו חופשיים ממספר סכנות ויימלטו מגיהנום אם ישתפלו את התפילה ואינם יחטאו, נושאים אותה על החזה שלהם באמונה ואהבה.
איפה שמדליון השלום יגיע, אני גם אשה שם, 'חי'! מביאים את חסדי האדון הגדולים ביותר. ומי שילבש אותה על החזה שלהם יהיו בעלי הוודאות המלאה לנוכחותי וההגנה 'מיוחדת מאוד' שלי, הן בחיים והן במוות.
ספר לכל ילדי שאני לא רוצה שילבשו את המדליה בתיקיהם או בכיסים, ושישלבו אותה תלושה על צווארם על חזהם. ילדיי ינשאו אותו מעל לחזהם!
מדליוני הוא 'המגן' שאני נתנת לאנשי להגנה מפני התקפות בלתי צפויות של שטן!
(מרקוס) "- גברת, איך את רוצה שהמדליה לשלום תפורסם?
(הגברת האמה) "- בכל דרך. דברו, כתבו לכל מי שאתם יכולים להגיע אליו! כאן משימתך, בני, עד סוף חייך: - לקחת את המדליה שלי ולהפיץ אותה לכל אלה שאיתם תפגוש.
היה מדליית השלום, 'חבר לא נפרד' שלכם בכל זמן, כי איפה שיש לה, הייתי שם גם אנוכי.
(כאן היא ברכה את המדליות ואת האנשים.
בזמן שהגברת האמה הלכה לברך על מדליית השלום, היא נטתה את יד ימינה למעלה, אז דלקה ידה, הפכה לאדירה והקרין ממנה אור כמעט כמו השמש.
אז ציירת סימן הצלב שהפך לוהט, ושצויר בידיה עצמה. כאשר הסימן הצלב הושלם לחלוטין, הוא הפנה את צירו לצד, כאילו 'מתגלגל' קדימה, עומד במצב אופקי על המדליות שהונחו על הקרקע, מול הגברת האמה.
אז, הצלב של אור זה התפרק לאלפי חלקיקי אור שירדו ונחתו על המדליות וברכו אותן.
לא ראיתי מעולם את הגברת האמה מברכת בידיה כך, כמו שמש אדירה של אור, והדבר השאיר עלי רושם גדול מאוד.
לאחר הברכה, לפני שעזבתי, הוא צפה שנית במדליות שהונחו על הקרקע מולו, ובעדינות בלתי ניתנת לתיאור אמר:)
(הגברת האמה) "- לא תוכלים לדמיין כמה 'שמחה' אתם מעניקים לי עם הטבעה של המדליות!
(מרקוס): (אז, קם על רגליו, יצא לשמים).