הודעת גברתנו

יום הפנים הקדושים של גברתנו

(מרקוס): (גברתנו הייתה מאוד שמחה, היא נשאה את ליבה הטהרתית בחזה שלה, ללא קוצים ולא פרחים, באמצע הוד גדול)

(גברתנו) "- בני, האם תדעי מה היום של היום?".

(מרקוס): "- כן, אני יודע. היום הוא 15 נובמבר, יום ההכרזה על הרפובליקה!".

(גברתנו) "- לא, זה לא מה שאסקת אותך. האם תדעי מה היום של היום? האם אתה זוכר מה היום הוא?".

(מרקוס): "- לא, אני לא זכור. יש משהו מיוחד ביום זה?".

(גברתנו) "- היום חמש שנים מאז נתתי לך לראשונה את פנאי*. האם אתה זוכר זאת?".

(מרקוס): "- עכשיו, כן!" (גברתנו סיפרה לי גם שהיא יכולה לקראת ולקבל תפילה כפניה הקדושים! אחר כך היא העבירה את ההודעה הזו לכל)

(גברתנו) "- ילדי יקרים, אני מזמינה אותכם להעריץ יותר לעיתים קרובות את ליבי הטהרתי! ההערכה הקבועה של ליבי הטהרתי תגרום לכם לשנוא כל חטא ולאהב מידות טובות.

תערו את לבי יותר פעמים בביתכם, ושתנו לפנייהו, אם אפשר, פרח קטן בכל יום כסימן של כן שאתם מחדשים לליבי.

אני רוצה שהעם יחזור לכאן כל יום לתפילה ולהמשיך עם התפילות לדם הדמעות בכל יום".

*(תזכורת - מרקוס): (זה הפנים שגברתנו מדבר עליהם, זה פניה של גברתנו שהשתקפה באופן נסי במירטה של עולה רגל שעמדה בקפלה ההראות והמצלמה שלה צילמה במהלך הופעה. כשכולם דחפו לבקע כדי להתרפק, היא שמעה את הקול מהקליק של המצלמה ושמיעת הסרט מתגלגלת אוטומטית בתוך תיקה.

לא הבינה, כי הייתה בטוחה שהיא צילמה את כל התנוחות של סרט זה. היא ייחסה הכל לדחיקה של האנשים ויצאה.

כשעברו כמה ימים, ה�ה, אותה עולה רגל דפקה בדלתי, מביאה תמונה של פנים מאוד דומה לפניה של גברתנו, כך שאני רואה אתה, לוגית עם פחות תהילה וזוהר, אך זה הייתה היא עצמה, ונושאת ורד בקידה השמאלית שלה, ובקידתה הימנית, ניתן היה לראות חצי מהאוכריסטיה.

אמרתי לעולה רגל מה היום של התמונה, וזכרתי יחד איתה שביום זה גברתנו באה עם ורד מן השמים ביד ימינה שלה ובתוך ההאוכריסטיה שהיא תתן לי בקומוניון במהלך ההופעה הזו.

התרגשתי מאוד מההופעה אחר הצהריים, ושהייתי שאלתי את גברתנו על פנים אלו, אמרה:

(גברתנו) "אבל כבני, אינכם מכירים את פני שהנחלתי לכם...")