אמר ישוע: "עמי, בקריאה הראשונה היום שמעתם את הסיפור על בני ישראל התלוננים לפני משה על המנה שהם אכלו במדבר. כעונש שלח אלוהים את הנחשים השראפים שנקבו באנשים ומה שאחדים מתו. לאחר ששאלה העם למשה והביעו חרטה על חטאם, נצטווה משה מאלוהים להעלות נחושת שרקף על מוט וכולם שהסתכלו בנחש הנחושת רפאו מנקישות הנחשים. זהו דוגמה קדומה לכך שאני הועלתי על הצלב כדי לרפא את כל אחד מחטאייכם, ועתה יכולים להחזיק בחיים נצחים. רבים מסתכלים בצלבי כך שיוכלו להתגלות ולהתרשם, שכן שילמתי את המחיר לנשמותכם. יש דוגמה שנייה במנה כי עתה הקמתי את האוקראיסט בימי הסעודה האחרונה, ואני נותנת עצמי לך באוסטיא קדושה כמזון רוחני. אמרתי לכם שמי שאוכל גופי ושתה דמי יזכה לחיים נצחים. כך בתמונת הראייה שלי מנחיל את הקומוניון, המנה של יציאה היא סמל לסקרמנט הנוכחי שלי. מה שהעם בימי משה לא היה מספיק לו, הפך כעת לגופי ודמי שמספקים לנשמה יותר ממה שעוגת לבדו תוכל לעשות."
ישוע אמר: "עמי, אהבתי קבועה לעמי גם כאשר אתם נופלים בחטא. כשאתם צופים באות הזורמים של מעיין זה, חשבו על המים כאוט זרימת החסדים והברכות שלי לכל עמי. הכל שצריך לעשות הוא לקרא אלי ואני איתן לך מתנות מחסדי השפע שלי. כל הנשמות אשר אוהבות אותי בחזרה, יהיו בדרך הישרה לחיים נצחיים. כל הנשמות אשר מסרבות לאהוב אותי, הלוכים בדרך הרוחב לגיהנום. אתה זה שבחיריך בידי מעשים שלך לבחור גורלך בין גן עדן או גיהנום. זכרו שאני אוהב תמיד אתכם, ואתם בחרתם לפעמים בחטא לא להאמין לי. אך אנחנו נותנים לכל אחד הזדמנויות לחזור בתשובה ולהחזיר לעמי באשרקתי עלי. אני מנסה לזכות בנפשותיכם עד נשימתכם האחרונה. אך זכרו ששתן מאבקים לנפשותיכם עד המוות גם כן. ההבדל הוא שאנחנו יצרנו אתכם ואוהבים אותך. שתן לא מכיר אותך כמו אני, והוא רק שנא אותך. תהיה יותר טוב לעקוב אחרי בוראו שאהב אותך ויכול לקבל אותך לכבוד גן עדן."