ליבי חוזר לחפש את החוטאים העניים כדי להכניסם לאולם הארוחה של מלכות השמים. יותר מהאב של הבן ההפקר, אהבתיך. ללא הצפה לך, אלא יצאתי אחריך להציל אותך ולהביא אותך לבית. היכול להיות שמאוהב בך כמוני? בזמנים אלה, אם אימי, אביו יוסף ואני, ראינו את חיפושכם בלי מנוחה ובכל דרך ניסינו להציל אתכם, אך העולם הזה, שהדחה ללא הפסק כל הודעותינו, כבר ידע את שעת מרטיריותו הרבה, כי זו הסרבנות של העולם אין לה צדק כלל לפני אבי. מהר, בני, קרא שנית את כל ההודעות שלנו, תפול תהילים מדיטטיביים ורצים אותם שנתן לך, כי העונש יבוא כמו גנב ומוות, פתאום. אני אוהב אותך, ואומר לך, לא הרחבתי את לבי כך עם הופעות אלה כאן, והן הביטוי הגדול ביותר של אהבתי אליך, אחרי שבאתי לראשונה לכדור הארץ.
שלום, מרקוס. שלום, בני".