יום רביעי, 9 בינואר 2008
יום שלישי, 9 בינואר 2008
באלול הקדוש אחרי התקדשות ראיתי את הסצנה של ישו הלך על המים ואז הים סוער השתקה. ישו אמר: “עמי, בקריאת הבשורה הזאת ממקור (מרקוס 6:45-52) התפלאו תלמידיו לראות אותי הלוך על המים. כשעלתי לסירה, הרוח פסקה והם שוב התפלאו שאני יכול לשלוט ברוח ובאוקיאנוס. אמרתי לתלמידי שהנך בן אלוהים, וראה את הנסים האחרים שעשיתי. אך לא היו להם רוח הקודש עד מאוחר יותר, ואז הם לא הבינו שיכול לעשות נסים כי אני בן אלוהים. גם היום עושה נסים של מרפא למי שהאמין שאוכל לרפאם. יש עוד רבים ללא אמונה בי שלא יכולים להאמין בנסים, אך הם קורים. בימים הקרובים של הצרה האמינו לי שיעשה נסים רבים להגן על נאמני מפני הרעים, ואעשור לכל צרכיכם. כמו התלמידים שהפחדו שאני רוח על המים, חלק מהאנשים היום פוחדים מהרעים שניסים להרוג אותם. חלקם אכן ימות כקדושי, אך יהיו קדושים מיידיים בגן עדן. נאמני לא תהיה לך פחד מפני הרעים כי כחי גדול ממנו, ומלכי ישמרוך על ידי עשייתכם בלתי נראות. אעשר את מזוניכם, דלק ואת חסדי בהענקתי לכם את הוסטים שלי. כשתראו נסים כפי שהם קורים, הב�ינו כחי כאלוהים, ואל תהיו ספקנים, אלא האמינו בכבוד כחי על ידי נתינת הודיה ותודה לאלהיכם.”
ישו אמר: "עמי, אני רוצה שתהיה לך צלב גדול על המזבחות שלכם כדי להראות לאנשים כמה סבלתי עבורכם על הצלבי. לא רק קיבלתי את הגבולות האנושיים שלכם בגלגולי, אלא גם סבתי מוות בצלב כתרומה ראויה לכל החטאים של כל מי שנברא ויתברא. הבנה זו של סבלתי אינה מועברת על ידי צלב פשוט ללא גוף או גוף תחייתו על הצלב. זה הסיבה שצלבי הוא הרצוי ביותר. האהבה שאני מחזיק בכלכם ביטואה בכך שהקרבתי את חיי עבור חטאיכם. כדי להשיג גן עדן, צריך לעקוב אחר דרכי הצרה של הסבל והחלוקה, ולא אחרי הדרך הרחבה של הנוחות ואגויזם. הנשמה שמתגעגעת להיות איתי בגן העדן מוכנה לסבול ולהיטהר. הגוף חושק בנוחות ומנסה להימנע מכאבים וחלוקה. עם זאת, כדי להיות קדוש, תצטרך לטהר את נשמתכם מכל התאוות של העולם ואהבת הנאות והרווחת בחושים. באי לי באהבה אלי ובאהבה לשכניך, וכל תשוקותיכם לעקוב אחרי ימולאו. עבודה בזה החיים כדי להניע אותי ולהציל נשמות צריכה להיות מטרותיה הראשונות שלכם. אני רוצה מכולם לאהב אחד את השני, ואהבתי צריכה לבוא ראשונה. התמקדו בי, ופרסך בגן העדן יהיה גדול."
מדיטציה בשקט: ‘ישו הגביל עצמו בגופו האנושי עבורנו. ישו כעת מגבל את עצמו באוסטיות בכל העולם בכל הטאבנקלים.’