אמר ישו: "עמי, קיימות מסורות רבות בתפילה שמגדילות את כבוד הנוכחות האמיתית שלי בלחם ויין. היו סורגים לקבלת הקודש על הברכיים ולקבלה בלשון. היה צלצול הפעמונים בהקדשה ואת מקום הכניסה למזבח מאחורי מרכז המזבח. היום, מעט מאוד מתגלגלים אל מזבחי שיש לעיתים קרובות קשה למצוא בכנסיות מודרניות. הסורגים על המזבח נעלמו, והאנשים לקחו את הקודש בידיים ובעמידה. רק מעטים מכנסיות עדיין מצלצלות בפעמונים בזמן ההקדשה. חזון זה של צלצל הפעמונים בהקדשה וכולן המסורות האלה, הם לכבוד נוכחותי האמיתית באוסטיה המוקדשת. על ידי מינימום כבודה לאוסטיאתי במסורתות אבדו אלו, אין פלא שרוב אלה בתפילה אף אינם מאמינים בנוכחותו האמיתית שלי. זה תפקיד הכהונה להדגיש את הצורך באמונה בנוכחותי האמיתית, ואם כבוד לאוסטיאתי אין שם, אז הוא מלמד מסר הלא נכון. יש כח רוחני וחרות באוסטיה המובחרת שלי, והזו היא מתנת עצמי אליכם עד סוף הזמנים." אמר ישו: "עמי, הבשורה זו מדברת על קבלת כל אחד לחגיגות ובנאות שלכם ולא רק אלה שיכולים לשלם לכם. רוצה שאתה תמיד פתוח בחסד לעזור לנזקקים ספונטנית ללא החזרה או הזמנה. אתה משתף עם חברים וקרובי משפחה כי אוהב להם ולעזור להם. אנא בקש ממך ללכת מיל נוסף כדי לסייע לדלים ואלה שאינך מכיר, גם כאשר עליך לפעול מחוץ למחוז הרווח שלך. אם אתה מזין רעים, לובש ערומים, מבקר חולים ומתאבל עם משפחות המתים, אז סיעת לי בהם, ותקבל תגמולה בגן עדן. אם לא עשית זאת לי בהם, וסירבת ההזדמנויות שנתתי לכם, אתה עלול לסבול בבאר טוהר או אף בגיהנום בשל איגופיותך וחטאיך של הימנעות." (מתי 25:31-46) אנכי נותן לכם כל מתנות העולם והמתנות הרוחניות מאהבתי, ואני רוצה מכל נאמנים לי לחלק את אהבתכם עםי ואת אהבתכם לשכן שלך בזמן, כשרון וכסף. המתנות שלכם לאחרים הם דרך חלקתם איתם באהבה ובאהבתי בהם."