יום ראשון, 14 באוגוסט 2016

משגה של אלוהים האב

(אלוהים האב): ילדי היקריים, אני, אביכם, שמח לראות אתכם היום ביום חגו. אני אביכם, אני אבבא שלכם, אני האב המלא אהבה שאברך אותכם, שאברך ילדיו.

האב שהבכה על הילדים שסרו ממנו, שלא רוצים חנותו, שלא רוצים להיות מאוהבים באבי, שלא רוצים את הנחלה שעומד להעניק לכל אחד מהם.

אני האב המלא אהבה שאברך הילדים שנטשו אותי, שהלכו מביתי כמו לוסיפר, אותו גידלתי כבן שלי, אך לא רצה להישאר בביתי ולחזור מפנאי.

הוא דחה את אהבתי, דחה כל היפה וכל החסדים שאני רציתי לתת לו, מרד בי ורצית להשמיד אותי. לכן גירשתיו ממפני, ממופעי בשמים, והטלתיו לעומק הגיהנום שם יסבול לנצח על מרדו, כפירותו, סרבנותו, רעותו.

אני האב המלא אהבה שאברך ילדיו, ולכן באתי כאן, לכן שלחתי את אם בני לפני 25 שנה לקראתכם אלי, להחזיר אותכם אלי, להוביל אתכם חזרה לזרועותי. והיא באה מראה בקולה, ברכות מסרותה כל רכות אהבתי, כי אנכי אב מלא רכות, חמלה לבניו. אין בי דבר קשה, דבר נוקשה, דבר מר.

בכאב גדול הטלתי את ידי החרב של הצדק לענוש חייטים ואני משתמש רק במצואר העונש כשהתמלאתי כל חסדי וכל הדרכים להביא חייטים אלי.

אני אב אוהב שאינו מתעתף ממחילה, מחל שבעים פעמים שבעה אם זה דרוש ביום עבור החוטאי הנידון. רק את החוטאי הקשיח שלא רוצה לחזור בו מרעותיו, מהעוונות שהוא עושה לי - אותו לא אמחול.

איך אוהב אותך! אך מרבית ילדיי אינם נותנים לי אהבה, אין נותנים לי הודיה, אין נותנים לי ציות, אין נותנים את האפיקוריון שאני מקווה לקבל מהם. לכן ליבי, לב אב, מלא עצב, כי אנוכי בוזה ונדחה על ידי הילדים אותם גידלתי.

ילדיי, אל תגרמו לי עוד סבל, באו, באו לזרועותי שאני רוצה לאהבתכם, להצילו, לסלוח לכם ולתן לך את כל חסדיו ואחרית דבר שמים בירושה.

באו ילדיי, באו כי אנוכי מחכה לכם, שפתיים כבר יבשות מכיוון שקראתי לכם הרבה דרך אמא של בני, מרים הטהורה בהופעותיה. קראתי לאנושות חזרה אלי במשך מאות שנים, אך אינני נשמע, אין עונה לי. ולכן ליבי מלא צער, טובע בצער.

באו, באו ילדיי, באו אלי שרוצה לסלוח לכם, להצילו ולתת לכם חסדיו של אהבה. באו כדי שאוכל להציל אתכם, באו כדי שאוכל לברך אתכם, באו כדי שאוכל לעשות אתכם שמחים.

אני מבקש ממך רק אהבה, האהבה הבנאלית שהדגימה לי בתי היקר מרים והקדושים כאן. אהבה טהורה שחפצה בי בעצמי, רוצה אותי בעצמי ורק חפץ לאהב אתי, לתת לי אהבה, אהבה ללא גבולות, בלי מדידה.

אני רוצה את האהבה הזו מאתכם כל ילדי, ואם תיתן לי את האהבה הזו, אנוכי מבטיח שגם אני נתן לכולם את אהבתי ואשים בחייכם הנפלאות שאשית בחייהם של הקדושים שהאמינו בי ביותר באהבה זו הבנויה והבלתי מוגבלת. ועל ידיכם, אשאף אל אהובתי ולצאת נפשות רבות לעשות ניפלאות.

אני אביך של האהבה וכול מה שאני רוצה ביותר זה אהבתך. אנוכי רוצה את 'כן' שלך, תן לי את 'כן' שלך ואנכי בא קרוב אליך עם חסדי ואשים ניפלאות רבות בך, בחייך ובכל דרך שאתם ילדיו, שתחיהו יותר כמלאכים מאשר כאדם.

אני צופה בכל אחד מכם, אני מבטיח אל לב כל אחד מכם ואנוכי מחפש אהבה בלב של כל אחד מכם. אנוכי רוצה את אהבתכם, מבקש את אהבתכם, חופש את אהבתכם, ואם תיתן לי את אהבתכם, אז גם אני נתן לכם את אהב�תי ילדי.

ואז, הכל, כל מה שתבקשו ממני יתקיים, אף הדברים הקשים או הבלתי אפשריים, כי אהובתי ואהבתכם יחדיו תעשה את האבולוציה לאמת. ואז, העולם ישנה ממדבר קר וקפוא, ללא אהבה, חושך. הוא יתחיל להיות גן שושנים יפה, מבריק, ריחני, משמח ומאושר שם תהיו מאושרים עםי לנצח ולא יהיה עוד כאב, צער או פחד לכם.

כאן, באפיריות אלה גליתי את אהבתי כפי שלא גלתתי מעולם משתקף הדבר והמה? כי אהבתי אותכם מאוד, אהבתי דור זה יותר מכל דורות קודמים. אהבתי דור זה באהובה כמעט שגועה, מאב שאינו יודע עוד מה לעשות להציל את ילדיו.

אוי, ילדי! עד כמה אהבתי אותכם! עד כמה העדפתי אותכם! עד כמה ברכתי אותכם, עד כמה הגדלתי ואפשרתי אותכם.

כאן נתתי את חסדי ללא מידה, ללא גבולות לכלכם, ומאוחר יקר, רבים מלבבות לא קיבלו את חסדי ולכן הוא לא הניבה פרי. אבל אם תקבלו את חסדי ותעבדו עמו, הוא יניב פרי רב של חיים נצחיים לישועתכם.

אז פתחו, הרחבו את לבכם לקבל את לאש אהבתי שזהה לאש אהבת מרים, כך שתהא האשה הזאת תשתנה אותך ותפתח אותך לחלוטין. ותהיו משתנים לדמות המושלמת והדומה לי שאדם היה בה כאשר בראתי אותו בראשית.

"אוי, ילדי! אתם אהובים עליי, אהבתי אותכם עוד לפני שידעתם אותי. הכנתי את האפיריות של אם בנו ישוע המשיח, מרים הנקייה כאן, להציל אתכם, להגן עליכם מהעולם החושך בו כבר רבים איבדו את אמונתם, נשמתם, יישועתם, להגן על נשמותיכם, לשמור על נשמותיכם בטוחות. כמו אב שומר על ילדיו, כך ציפור שומרת על גוזליה תחת כנפיה.

זה מה שעשיתי ועשה איתכם כאן בהשגחות האלה. אשרי הוא אשר יתיר לעצמו להיות אהוב עליי, אשרי הוא אשר מקבל את אהבתי ולא שואל אותי. אשרי הוא אשר מאמין בי כמו ילד קטן המאמין באביו, כי לו אגלה את סודותי.

מי שאוהב אותי באהבת בנים יגלה את סודי. אלו שמאהבת מפחד, מתעניינות, אלה ששוקלים בדברי, אלה שלא אגלה להם את סודי של האהבה, אלא לאלו שנותנים לי את אהבת הבנים, אליהם אגלה הכל ואנחנו נהיה אחד באהבה.

ואז נאכל יחדיו ושמחתנו תמלא, היא תהיה לנצח. היותם מן המספר של נשמות אלה ברוכות ילדיי ונתוני לי את אהבת הבנים שאני רוצה. ואז, יעשה בימייכם כל הנפלאות שבנו ישוע הציע בדבריו שיעשו לאלה המאמינים בנו.

אז תשתנה העולם, ואנחנו מלכים על הארץ כפי שהיא בשמים, ותהיה רצוני על הארץ כמו שמבצעת באמת ובשלמות בשמים.

מרקוס, להבתי של אהבה בלתי נדלית, קורא ללא הפסק את אם בנו, כפי שאני אוהב אותך ילדי. אתה נשמה טהרה, לא תודע רעה או רשעות, לא תודע גבולות באהבה, אין לך הגבלות, אין לחשוב על אהבתך.

אתה אהבת אותי תמיד, אתה אהבת לאם בני בכל כוחות אהבתך. ואהבתך זו גם משכה אותי מכיסא הכבוד שלי כאן, למקום זה, לילדי.

כן, מרקוס, אהבתך משכתה אותי, אהבתך משכה את עיני האינסוף, של השכלול, של הכל. עליך להרגיש מאושר כי אהבתך כמו מגנט משכה אותי אליך. ובמשיכתי אליך, בקרבי אליך, באתי ושפכתי הרבה חסדים על ילדי אלה דרךך.

עשיתי זאת כדי שכל אחד יודע שאם נשמה יש לה אהבה אמיתית לי, אם נשמה אוהבת אותי ללא גבולות, ללא הגבלה, ללא חישובים של אהבה, ללא ספקות, ללא התחמקויות, ללא שאלות, ללא מכשולים, אזני עושה הכל ואשתעשה לכל.

אשרי אתם אם תהיו כמו בני מרקוס, להבות אהבה נצחיות אם תהיו כמוהו צמאים לאהבה, גדולים באהבה, סופרים באהבה, ללא גבולות ולא חישובים באהבה. כי אם תהיו כך, באמת, אשפוך עליכם את כל שפכי של חסדי כפי שעשיתי בחיים של בני האהוב הזה שהאמין בי. כמו ילד קטן מאמין באביו, בוטח באביו, נותן עצמו לאביו ואוהב אותו, ולא לומר עד כמה אהב ונתן את עצמו לאותו אב.

זהו הסיבה שאגלתי לו את נפלאותי, אגלתי לו דברים גדולים שהסתרתי מהחכמים, המבינים, הגאויים והגדולים של העולם הזה. כי לא אני מבטיח על מצב, לא אני מבטיח על רכושו, שמו או מעמדו החברתי של איש. רק על מידות טובות אני מביט, רק על גדולת האהבה.

ואז בנו עם גדולתו של אהבתו משך את אם בני כאן, משך את בני, משכה אותי אלי, משכו כל השמים אליך. וזה הסיבה שאכן כאן דרך אותו, שמגשר בין לי וביניכם, בין לאם בני וביניכם, ניתנת לכם חסד, ברכת וכל טוב ללא הפסקה.

הלהבה האוהבת שלי בלי הפסקה ממשיכה. היא אוהבת אותי בלי הפסקה ובלעדי גבולות. גם את בני היקר לי קרלוס תאודורו, שנתתי לכם כאב רוחני לעשות עימכם כאשר לא מדבר אליכם, כאשר לא מופיע לפניכם.

דרך אותו אעביר לכם את אהבתי, אעביר לכם את חיבתי, גם אעביר לכם פעמים רבות הישראות, עצות, דברים של ישועה. קבלו אותן, צייתו להן, אהבו אותן ותהאו שמחים.

אהבה את בני הזה כפי שאהבתם אותי ואז באהבה זו שתחשבו לעולם מה היא האהבה האמיתית של ילדי לי: אהבה טהרה, בלי תועלת, אהבה עמוקה, אינטנסיבית, בלי גבולות, בלי מידה, בלי התאמות, בלי חישובים. אהבה שמצאה את כל שעשועתה באהבת נתינה עצמית, לינפיות עד סוף כדי לראות את האהוב שמח.

אהב את בני ואת אוהב אותי כי כל הטוב שנעשה לשכנתך זה אנוכי וכל האהבה הניתנה לשכנתך זה אנוכי שתינתן. לכן, אהב את בני כפי שאהבת אותי ואתה תאהב אותי. ורק אז תבצע את רצוני שזה: שיילכו שניהם יחד יד ביד לנצח, נושאים את בני באמצע המדבר כמו משה ואהרון לארץ המובטחת שהכנתי לכם בניצחון מרים.

ואתך, בן יקר קרלוס תאודורו! כמה אני אוהבת אותך! כאשר בראתי את העולם בראשית, הייתי חושבת עליך ועל בני מרקוס תאודורו באהבה. כאשר בראתי את האדם, בראתי בשמחה עצומה כי ידעתי שתהיו צאצאי אדם שתתנו לי שמחות גדולות, תשמחוני בתנחומים גדולים, בכבוד רב ובאהבה רבה עם תפילותיכם, מעשים טובים וחיים קדושים.

כשחרט האדם, אף על פי שרגשתי כאב אינסופי מה�מרידה והעצלתו של האדם, לבי נחמה ונעשה שמח כאשר חשבתי שאברא את מרים, אשלח את מרים לעולם. ומרים עם אהבתה, עם 'כן' שלה, נאמנותה וכניעותה לי תתן לי כל הכבוד, כל התפארות וההלל לכל האדם יחד עם בני ותקנה לכל האדם.

ואז שמחתי בה גם כי חשבתי עליך בני קרלוס טדיוס ובני מרקוס טדיוס. וכשראיתי נאמנותך, אהבתך, חיבה, התחייבות לבי נוחם, לבי נעשה שמח ואני החליטי לחון את העולם ממחיקת המלאה.

כשבני ישוע צלוב על הצלב וסבל וראיתי אותו סובל, מת עבורך, לבי נוחם, לבו נוחם, של מריה הדולורוזה נוחם כשהשלושה מהנו חשבתנו על בני מרקוס טדיוס ונחשבנו גם עליך.

נחשבנו וראינו את כל המעשים הטובים שאתה תעשה לאהבתי, לאהבת מריה, הנפשות שתציל לי והכבוד שאתן לי, שהרבה לנו. אז, באמרור הענק של ראיית בני מת על הצלב, לבי נוחם מנאמנותך.

כשראיתי את מריה הדולורוזה סובלת, ראיתי גם את שליחי סובלים, מרדפים. וכשרצתי למחוק את העולם על בוגדנות זו אחרי שלחתי בני והעולם המשיך לדחות את דבר בני, לא מחקתי את העולם כי חשבתי עלכם שניים ועל הנחמה, האהבה, הכבוד שאתן לי.

כמה פעמים הייתי משמיד את העולם על חטאיו, על פשעיו, על כפירתו, רק לא בגלל בני מרקוס, בשל אמונתו, בשל אהבתו העתידית, לכל מה שיעשה לי. וגם עבורך בני, מאוחד עם האהוב ביותר מבין ילדי לפי רצוני, שתהא אחד עמי כמו שאני ובני אחד. כאנחנו, הבן ורוח הקודש, אחד באהבה.

אז, בני, אהב אותי בדמות בן מרקוס תדיאוס, כי כל האהבה שתתן לו היא לי ולבתי היקר ביותר מריה שתיתן לה, זה לבן ישוע שתיתן לו. ואז תקיים את רצוני, כך שתנחמו אחד את השני, לתמוך אחד בשני, לגדול באהובתי, בקדושה. ובעצם, להיות אחד עמי באהבה.

כך ייעשה רצוני והרבה נפשות ישועדו, כך כל הטובות וחסדי שאני ואמא של בן מרקוס נותנים לך ולעבורך לנפשות רבות אחרות. ובקהילה זו באהבה שתגדלו הרבה, תקדמו הרבה, תקימו דברים גדולים לי, תשרפו את לב האהבה לי.

ואחר כך תרצו נפשות לתת לי מה שהמתי לחכות מאות שנים ולא קיבלתי: אהבת בנים, האהבה האמיתית שתסיים את ממלכת שטן בנפש.

בני, אתה חקוק על כף ידיה שלי, אתה חקוק בעיני, בשפתי, בלבי. ואכן, כל עוד אני אלוהים, אוהב אותך; כל עוד אני אלוהים, לא אשאיר אותך לעולם; כל עוד אני אלוהים, תלאכד מעזרת חסדי.

אתה ובני מרקוס לבדכם אינכם יכולים לעשות דבר, אך עםי, בחסדי שלי, אתם יכולים לעשות הכל. שאר בי ואני אשאר בך.

ביום הפנטקוסט אחת מהגילויים של רוחי שהשמחה ביותר ללב מרים, יהודה תדיאוס, יוחנן ושרפי, השרפים של בני, הייתה ידיעת הגליות האלה של יעקר, של עבדי היקר לי, של בני היקרי לי, של מלך המלאכים מרקוס תדיאוס, של ילדי שפה יהיה אוהב אותי, לתת לבי לב, לאהבה מריה ולתת לי כבוד.

ומעל לכל, הגילוי של נוכחותך פה, מה תהייה פה, מה תעשה פה, מה אני עושה דרך אותך פה להצילה נפשות רבות. ונאמנותך גרמה לשמחה גדולה בלב כל אחד, במיוחד באם בני, מרים הבתולה. לכן, בני, שמח בלבך, גיל עם שמחה, כי אהב�תי אותך מההתחלה של העולם כפי שאהבתי את בני מרקוס.

וכמו שעשיתי דברים גדולים בבני מרקוס, גם בך אעשה כאשר לבך ירחיב אלי, לתת עצמי, לאהובה הזאת, ולכל מעשי האלה שאם הם מסתוריים בעיניך, הם נהדרים. ואם תמסר את עצמך לגמרי, תראה כבודי, תראה מה יכול האלוהים המאוהב בך לעשות.

אַמֶּן וְהִתְפַּלֵּל וְסוֹמֵךְ וְחָכֶה, וְתִרְאוּ חֲסדי; תִּרְאוּ כְבוֹדִי. תִּרְאוּ שֶׁאֱלוֹהַּ יִשְׂרָאֵל עוֹד בַּחַיִּים, אֱלוֹהַּ הַצְּבָאוֹת, האֵל גָּדוֹל שֶׁנּוֹפֵל כָּל זְמַן שֶׁכָּל הַגְּבוּרִים קָמוֹם. תִּרְאוּ שֶׁאֱלוֹהַּ יוֹצֵא עָלֶיךָ וּבְקִרְבְּךָ, יַפְרִישׂ חַסְדּוֹ הַיּוֹשִׁיעַ בְּחַיֵּי בָנָיו.

לְךָ יְלָדַי שְׂאֻתֶיךָ, אֲהַבְתִּיכֶם כּוּלָּכֶם; עַתה מְחַזֵּק בְּידַי וּבְלוֹבִי. ואמרתי לך: תָּבוּאוּ הֲרֵי שָׁמָּעוּ אַהֲבָה נֶאֱמוֹנֶת, אַהֲבַת בְּנוֹת לִי וְלֹא תַשִׂיגוּ מֵאַחֳרֵיכֶם. כִּי הָעֱדֻתוֹת שֶׁבְּיַקָרוֹ אַחרֵי גִּלּוּיוֹ, זֶה מַעֲשֵׂה הָאַהֲבוֹת וְכֹחִי לָךְ; זוֹ פַעַם אַחרֹנָה שֶׁבָּאתִי בְּקוֹל מרים, קוֹרֵא לָךְ.

מִידָּה אֲסַגֵּר דַּלתִּי; הַבָּנִים שֶׁעִם יוֹשְׁבוֹת עִמִּי, לְאֻכְלָה אֲדַחְקֵם. וְהַבָּנִים הַחוּצָה, גַּם כִּי יַכּוּ בַּפֶּתַח, לֹא אֶפתַּח לוֹ.

מְהֵרָה תְּשׁוּבוּ כִּי עַד שֶׁכָּל הַבָּנִים יִקְרוּ אֹתִי מִכִּסְאִי, וְצִוֵּיתִי מַלאכַי; בְּחֶרְבוֹת הָאוֹשׁ שָׂרוּפוֹת יַעֲלֻמוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ בְּאשׁ מוֹקְדִי, וְהֵחֱרוּךְ לָכֶם.

מְהֵרָה תְּשׁוּבוּ כִּי עַל מִידָּה אֲדַמֶּה קוֹלי, וְקול מרים; וְאֵין הַבָּנִים שֶׁלא שָׂמוּ אוזן לנוֹ עַכְשָׁיו, יִשְׁמְעוּ בּוֹ.

לָכֵן אַתֶּם הַשֹּׁמְעִים עַכְשָׁו אֶת קוֹלי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב לָכוֹן תְּנוּ לִי אֶת לְבוֺבכֶם וַעֲשׂוּ עִמִּי "כֵּן" בְּפָנַי שֶׁזְרוֹעוֹתַי פְּתוּחוֹת לָכוֹן וְדַלְתִּי פְּתוּחָה. בֹּאוּ כִּי הַסְּעוּדָה כְבָר מוכנה. זְמַנָּהּ בָאָה וְשָׁעוֻתִי ניגשת! שֵׁבוּ אֶצְלִי לַשֻּׁלְחָן שֶׁכֹּנַנְתִּי לָכוֹן מַאֲכָלוֹת טוֹבוֹת מֵרַצוֺנוֹ וּמֵאַהֲבוֹתִי.

ואז יְהֶא בֵינֻנָּה שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וַאֲהָבָה לְעוֺלָם. וְעַד אָז מִחוּץ יֶאֱכֵל הָאוּר שֶׁלי כָּל חַטָּאים בְּיַחַד עִמָּהֶם אֲבִיהֶם מוֹרד. וְאָז תִּגְדַּל הַבְּכִי וְחֵרֶק שִׁנַּיִם.

בוּאוּ עוֹד כְּשֶׁאָהַבְתִּיכֶם וְכְּשֶׁמְחַכֶּה לָכוֹן וְקָרוֹב אֲנִי וְנוֹטֵל עוֹד מִתְמוֺרֶת לָכוֹן. בּוּאוּ בּוּאוּ יַלְדַּי שֶׁאֲנִי כּוֹהֵב וְלוֹא תַמְהִירוּ כִּי לָבוֺבִי מֻתְחַזֵּק בְּכַעַס עַל אֲפִיסְתוֹנְכוֹן וְאֶינֶנוֹ יוּכַל לָשֵׂאת עוד כְּאוֺב הַגְּרֻושָׁה מִמֶּךֶם.

בוּאוּ וְאָהַבְתִּיכֶם וְנָתַתִּי לָכוֹן טַבַּעַת מַלְכוּת עַל אֶצְבַּע כֵפֶךְ וְאַגִיד בָּכֶם שֶׁאתֶם נְסִיכַי וּבנֵי מֶלֶךְ הַשָּׁמַים וְעִמִּי תִּמְלוֹכוּ בַּשָּׁמַיים וְבָאָרֶץ וְתִהְיוּ שָׂמֵחִים לְעוֺלָם וְעִמִּי תִּחְיוּ לְנצַח בְּשִׁמחַת אַהבת עוֹלָם לְעוֺלָם. וְכָל דֶּמְעָה יֻמַּח מֵעֵינֵיכֶם וְשִׁירֵי שִׂמְחָה יִזַּקְרוּ מִפִּיךֶם לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַים וְאָז נָשִיר בְּיַחַד: נִצָּחוֹן!

הַקֵם אֶת כָּל הַתְפִילּוֹת שֶׁנָּתְנוּ לָכֶם מֵירִים פֹּה כִּי תַבִיאוּן אֲלוֹקַי וְגֻדְלֵךְ בְאַהבת עֱמֶת לָכֶם.

אוֹרֶז אוֹתוּ כוּלָּכם בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה עַכְשָׁו וְיִתְגַּלוּ אֵלייכֶם שְפֻכוֹת רוּחִי.

(יהודה תדיאוס הקדוש): "אחים יקרים, אני יהודה תדיאוס, אוהב אתכם מאוד ואני משתגע מהשמחה שאוכל לבוא היום שוב עם אבינו הקדוש ביותר ומלכנו לברך אותכם.

כן, באתי לספר לכם: גדולה היא אהבתי בעבורכם. גדול הוא אהבתי בעבורכם אחים ואחיות, ולזאת התפללתי עבורכם זמן רב. שמרתי עליכם, הגנתי אתכם, הורדתי ממך רבים רעים, עונשים רבים, כאבים וסבלות אף שאינך יודע זאת, לא תדעי זאת.

אני אוהב אותכם, אוהב אותכם מאוד, ומעל לכל אחד מכם אשפוך ברכות רבות כל יום. יש לי עבורכם אהבה, טיפול, אהבה מיוחדת ומקצועית, כי אנוכי קשור עמוקות לאלו ההראות של ג'קארי ולכל אחד ממך שפרה כאן, המאמינים באם האלוהים, מאמין בהמסרים האלה, מאמין במרקוס היקר לנו.

אתם אכן אחי ואני דואג לאתכם, מגנה עליכם, אוהב אתכם בכל אהבתי, עם כל תשומת הלב שלי. אני אוהב אותכם מכל לבי, אוהב אותכם מאוד!

ורבים שנים לפני כן התפללתי שתגיעו לכם חסד האם האלוהים בהראות אלו ותבאו כאן לג'קארי. פה תקבלו את חסדיינו, להבת אהבתנו, לקבל כל זו החכמה, ידע עמוק של אדון ואשת אלוהים, כבודיו, האמתות הנצחיות, אהבה אמיתית לאלוהים כך שתהיה קדושים באמת.

אני אוהב אותך, אני אוהב אותך מכל לבי ואכן כאן אנכי נותנת לך חסד על גבול חסד, ברכה על גבול ברכה כל יום. התפללתי עבורכם אחים ואשיות יקרים שנים רבות, והפעלתי באופן אישי בחייכם להביא אליכם את ההודעות ולהביא אותך כאן.

הכנתי לכם את הדרך, הבאתי אתכם כאן, ויש לי משימה כאן לשמור עליכם ולגרום לכם לגדול באהבה אמיתית לאל ואלהינו.

אהבה היא אלוהים, אלוהים הוא אהבה! והמטרה שבא לה כאן היא אהבה אמתית. מה שרציתי ללמד אתכם עם מכתבי והודעותי זה שאלוהים הוא אהבה ואשר באהבה הוא באלוהים ובאותו אין חושך. והאהבה הזאת, האור הזה אינם בשיווי משקל עם החושך וחשכה.

ולכן, אם תרצו להישאר באלוהים ושאלוהים ישאר ביכם, לא תוכלו להישאר בטעויות, לא תוכל להישאר בעבודת אלילים של העולם הזה. לכן אני מזמין אתכם לתשובה, לוותר על כל מה שמקשר אותך לדברים עולמיים, לעצבים של העולם הזה: כסף, כוח, הנאה, שמחה, תהילה, כבודים.

וותרו על הכל זה כדי שתוכל להחזיק באלוהים, באם האל כמו שאני עושה, ולקבל מהם את כל הזרימה של חכמתה, חסדיה, אהבתה, האורות הגדולים שלה שאיירו, מילאו, דלקו ליבי באהבה.

באי אחים, תנו את 'כן' לכם לאב, למלכתנו היום ואלה יעשו נסים אמיתיים בלבבותיכם.

אני אוהבת אותך מכל לבי ומאז זמן רב נלחמתי באמת למען התגלותכם, נלחמתי למען בואתכם כאן, השכתי אתכם פעמים רבות ממערכות של שטן, מחטים, מטעיות, השכתי אתכם מפעמים רבות. ואכן, אכפתתי עליכם בטוחים, מוגנים, ללא פגעים לאמא של אלוהים כאן.

לפיכך, תנו כבוד לאלוהים, שמחו בשמחה כי הוא טוב מאוד לכם. הוא שלח את אמה של בנו כאן ואתנו שלחו הקדושים לחפש אותכם, למשוך אותכם, להביא אתכם כאן הרבה לפני שהכרתם אותנו.

אז, למען האהבה הגדולה הזאת של אלוהים, תנו כל אהבתכם לאלוהים.

אני אוהבת אתך מכל לבי, רוצה שתתפלל תמיד את תריסי, כי דרך זה אשרף אותך הרבה מהלהב של האהבה שלי.

כן, ביום הפנטקוסט פגשתי כל אחד מכם, פגשתי את מארקוס היקר לי, פגשתי את קרלוס תאודורו היקרים לי ואותה ידיעה גרמה ללבי לרעוד בשמחה ואהבה, שמחתי בשמחה.

באת הליכותי ודרשותי בארצות רחוקות ובגוייות כשסבלתי, כשהורדפתי, כשתועבתי, וכשהדרתי את דרושתי ניחמתי עם המחשבה על מארקוס היקר לי, קרלוס תאודורו היקרים לי, ומחשבותיכם.

חשבתי ללא הרף על נשמות אלה המוב�רכות שיהיו בעתיד ויקראו לאהבת אלוהים מאוד, לאמה של האלוהים מאוד והיא תעדיף אותם כך. ומחשבה זו ניחמתה אותי, נתנה לי כוח להמשיך הלאה.

כשהייתי מחשבת על אמונתו של מארקוס תאודורס, על האהבה שיהיו לו לאלמנתנו הקדושה, לאלהים, על אלפי הנפשות שהציל, המחשבה על אמונה, על אהבה, על ציותו של קרלוס תאודורס האהוב ביותר שלי, על צייתכם ניחמה אותי מאוד.

ואני שמתתי את ראשי בגבורה, בהחלטות לקבל את המכת המוותית שהעפילה אותי אל המגורים השמימיים. אוי אחים שלי! ואם שם, כשהגעתי לשם, האלוהים הראה לי האפאריות של מלכתו הקדושה כאן, הוא הראה לי הכל מה שיעשו כאן. הוא הראה לי את תפילותיכם, אמונתכם וצייתכם, החסדים והניסים שהעלו כאן. העבודה הגדולה והאי-ניצחת של הישועה שתעשה כאן ואין גיהנום יכול להשמיד אותה.

ואז הכל נתנה לי שמחת תאונה עצומה ומאז, כל הזמן היה עיני על אחד מכם. למעשה, מאז שהייתי בארץ והודיעתי בכל העולם, כבר התפללתי עבורכם, נשמות אלה המוב�רכות שהאלוהים ואמה של האלוהים יאהבו ויעדיפו אותן כך מאוד בסוף הזמן.

אתה נסי שלי כמו מארקוס תאודורס האהוב שלי, לכך איחדתיך אתכם שניהם כדי שיחד עםי תהיו אי-ניצחים באהבה אמיתית לאלוהים, לאלמנתנו הקדושה ובלהביא את דבריו של הישועה לכל העולם.

איך הרבה אהבתי אותך! ברגע מות קדושי רוחי חשבתי עליך ועל אמונתך והאהבה לעולם הבא שינחמו את לבי.

ביום השבועות, כשרוח הקודש גילה לי מי תהיה, אם לא הייתה חסדו מנחם אותי אולי מתתי מאהבתך. כי ידעתי באמת את נשמתך באלוהים ולבי שמח, שמח בשמחה, משום אז ואילך אהבתי אותך ולא אשב לבל יאמר שאני לא אוהב אותך עוד. לכן תשמח, תתפאר באלוהים, תשמח בשמחה ותיתן את עצמך לגמלאו של אלוהים.

כי אנוכי שומר עליך, מנחם אותך, מוביל אותך, מגן עליך ואין דבר יקרה לך כי אני עםך. גם אם לפעמים צריך לסבול משהו, אך אף מכאן אלוהים יצליח לקחת את הניצחון, כי הוא חכם ויודע כיצד להמיר צלב לתחייה, ידוע לו כיצד להמיר מים ליין. ואף יודע להוציא ממים, חלב ודבש מאבנים.

לכן הלך קדם אל תפחד כי אני עםך תמיד. וכם אתה אחי היקר, ברכתי עליכם כולם בכל חסדי אהבתי.

על כלכם עתה מטיל את צללי. לכלכם עתה שופכים את החסדים הגדולים של מות קדושי רוחי וזכותי.

ברכתי עליכם כולם מירושלים, נצרת ויקריא".

(מרקוס): "אלי, הכל שלי, מעולם לא גבתי לדבר איתך או לשאל אותך שאלות, אך היום מבקש ממך באמת על זכותה של מריה הקדושה ביותר, של יודא תדיוש הקדוש, של כל התפילות והשעות שהרבהתי לעשות מאהבתי אליך ואל אהבתך לכל חיי.

מביקש ממך באמת, אביה, לחון את תפילין אלה שקדמוני, עבור אבירוחני הרוחני קרלוס תדיוש, לבניך.

אדוני, תן לי חסד זה, מבקשתך בענוה, מכירה אותי לא ראויה לכבוד כזה, אך מאהבתו של בנך המובחר הזה, מאהבת אמו של בןך ישוע המשיח, מביקש ממך, מבקש ממך, תן לי חסד גדול זה ואני אשכיר לך באהבה ושרות יותר בכל יום בחיי, לכל חיי.

(אב היצורים): "עתה אגע בדמותה של מריה בידיים ובדמותו של יהודה תדיוש הוא יגע בדמותו עבור בננו האהוב קרלוס תדיוש. כך שבאיפה שהדמויות הללו, חסדי וחסדו של אב היצורים העליון וחסדו של עבדי יהודה תדיוש גם הם ישפכו ברבים על כל ילדי".