יום שבת, 3 באפריל 2010
שבת הקודש - בידודה של אמה דולורוזה
הודעה מאמא של הכאב
יילדי, אני אדון הבידוד. בשבת הקודש הזו נשארתי ללא בני ישוע, נפרדתי ממנו, ששהיה מת בקבר.
גם היום אני אם הבדידות, כי רבים מילדי, שלא כמו ישוע שלי, סוטים ממני, מפרידים עצמם ממני בחטא, בעצלת פנים לפניני ולחוק הקדוש של האהבה:
- כי הם לא רוצים אותי כאם לחיים שלהם,
- כי הם אוהבים דברים עולמיים יותר מאשר את הדברים השמים,
- כי הם מעדיפים את האהבה לדברי העולם הזמניים על פני אהבתי האימהית הנצחית!
גם היום אני אם הצער והבידוד, כי רבים ילדים ונוער, מגיל צעיר כבר נשאו בשכול זה החילוני נגד חוקו ורצונו של ה', לנסיונות מוקדמים של הרעה, לחיות כאפיקורוסים קטנים לגמרי נפרדים מאלוהים, מדעתו, ממאמרו, מתפילה, מכנייתי, מהתפילות של תפילת השחרורים, מפנייני!
ילדי ונוער אלה הנפרדים ממני, לחינוך משולם, מאותה חברה משפחתית, הם הסיבה לצערי הגדול, הם פצעה פתוחה בלבי האימהית שדוממת ללא הפסק.
אני אמא הבידוד, עבור כך הרבה משפחות שנפרדו ממני, שהם נפרדים ממני כי לא מתפללים יותר את התפילה, כי הם נתנים לעצמם לכל סוגים של עונגות ושעשועים, כי הם רק מנסים להחזיק דברים ולקבץ אותם ולא חושבים רגע אחד על הישועה של נשמתם, על האהבה שהם חייבים לבני ליהושע שמסר את חייו למען ישועת כל, על אהבת לבי האימהית שאקפתי חיים של הרבה חוסר מנוחה וצרות למען הישועה של כל. משפחות אלה הן פצעה מאוד כואבת שהאויב שלי גרם ללבי כדי להכשיל אותי, להציג לי שהוא השתלט על כל המשפחות בעולם. ולכן אני האמא של הכאב והבידוד ואני מחדש את קריאתי הדחופה לכל המשפחות היום:
התנצלו ללא דיחוי! שובו לתפילתי! שובו לתפילה!
קבלו ושתפו את הודעותי, כך שתכלכם תישארו ותירפאו: מפצעת הפרדה, מפצעת הגרושין, מפצעת הדיסקורדיה, האלימות, האגויזם. וכך דרך כולם העולם והכנסייה גם יירפו ויתישרו, מפצעת ההפקרות, מפצעת הרע, של האגואיזם, של המלחמה, של ההתאבדות עצמית שבאנשים בנים יום ביום, בידיהם!
גם אני אמא התקווה. כמו באותו היום צפיתי בבטחון, באהבה, בתפילה ותקוה חזקה לתחייתו של בני יהושע, כך גם היום אנוכי מצפה בשמחה, בתקווה, לחזרתו השנייה שלו, כלומר, לשובו של בני האלוהים ישוע המשיח בכבוד, שיקרה בקרוב וירנן את השמים ואת הארץ.
כן! רואים איך הייתי אם הראשונה לתחיה, האם שהחכה לתחייה הראשונה, אנוכי אם המתינה לביאתו השנייה של בני ישו, שיבוא בענני השמים לשפוט את החיים והמתים ולהשיב את השמיים ואת הארץ. כמו יוחנן, כמריה מגדלנה, ורוניקה ונשים צנועות מחכות איתי גם: בתפילה, בשקט, בצום, בקיום פקודותי, בביצוע כל מה שבקשתי ממך כאן. כי בעוד רגע ילדים שלי, תושיעו!
אם תשמרו עד סוף, תקבל את הכתר הנצחי. אם תהיו חברים נאמנים לישו וילדי עד סוף, אני אשית לפניכם את זר הזהב של הניצחון.
אם תשמרו גם בצער ולידה לכל מה שבקשתי ממך בשנים כמעט עשרים של הופעותי כאן, אשים בידיכם תמרור כמו אם הייתם קדושים.
אם תקבלו לסבל עםי את הבדידות והבידוד שאתם נפגעים מהם, כי אתם עוקבים אחרי, כי אתם מקימים פקודותי. אכן! אשמיך במספר הקדושים, אשית בידיכם תמרור קדושים. כן ילדי, דמו לי, שכן אנוכי מלכת הקדושים ואני סבלתי הכל מאהבה לישו שלי, מאהבת אלוהים, למען יושיע אתכם כולם!
אם גם אתם מסכימים לסבול איתי מאהבה לאדון וגם למען הישועת נשמות רבות שסוכנות לגיהנום, תהאו כמו אנחנו מונחים במספר, במרומם של הקדושים.
קדימה ילדי! אני עמכם בכל רגע בחייכם! ברגעים הקשים ביותר אני יותר מוכנה, קרובה ומנוטה מאשר תמיד לנשמתכם, לסבולתכם, לכאבכם ולדמעותיכם.
ילדי שאתם עוקבים אחרי, משמעים לאמירותי ונכנסים כאן תמיד, במיוחד בשבתות אתם כעת מקבלים את הסליחה המלאה של לבי, שאני מבטיחה לכל מי מכבד אותי, לכולם המגיעים כאן כל שבת כדי לנחמי. ביכם ילדי שכוכבים אותי, משמעים לי, עוקבים אחרי במלואו. אני מנוחמת, מאושרת. בך מרקוס, בני האהוב שעולם לא התאכזבתי בו, שתרם לי טעם, נחמה ושמחה תמיד, אנחנו מנוחמת לחלוטין. ובבנותי שהקריבו את חייהם איתך כאן לידי, מוקדשים לשירותי ובעלי המשמעת המלאה לי, אני מאושרת, מגוללת ומאוהבת מאוד, מאוד.
לכל אחד מכם, לכל אחד ממך. אנחנו מברכים אתכם generously".
(מרקוס): כן גברת!כן אמי! עד מחר. שלום, נפגש בקרוב, נפגש מחר.כן."