יום ראשון, 21 בספטמבר 2008
הודעת מרים הקדושה
יילדי היקרים שלי. היום, כאשר אתם חוגגים את הופעתי בלה סאלט בשנת 1846 אל ילדי קטני מקסימינו ו-מלאני, אודה לך ואנחנו קוראים לכם שוב להמשיך ללכת בדרך שאצבעתי לה על אותה הזדמנות!
עם עיניי זוללות דמעות ללא הפסק, דברתי אל שני ילדי הקטנים שלי, וקראתי לעולם כולו דרךם לשמוע את צעקות אימי ולשוב לאל השלום וההצלה. מקסימינו ו-מלאני הפכו לשתיים חתיכות בדים אמיתיות, מוחכות את דמעותי האבלניות שלי.
היו גם אתם החתיכות הבדים המוחקות את דמעתי. לחיים בתפילה, בצום, ברצון עמוק למלא את רצונו של אדוני וליתן לו תהילה לחיים מושלמים קדושים לו.
היו החתיכות הבדים המוחקות את דמעותי האבלניות. דרך אמונתכם התמידית, חזקה ומעמיקה; כך שתוכלו גם אתם להעלות באש כל האנושות הזאת בעל-פה; שסטתה מאמונה אמיתית; שקעה במינות ואכזבה ונמצאה מתה בתוך טעויות רבות, דוקטרינות כוזבות רבות, חטים רבים ורבים תעלולים והזיות!
היו החתיכות הבדים המוחקות את דמעתי. דרך אהבתכם תמידית ועמוקה יותר, חזקה, גנרוזית, נטושה, בלתי מוגבלת, ללא תנאי, חופשייה ונגלית. לעזור לאנושות הענייה הזאת לראות באתם את האהבה הגדולה והאמיתית של האדון; שתירפא מפצעי היצרנות, השנאה, האלימות, הרע, המלחמות, המחלוקות, החוסר בהרמוניה ורבים רעים שמפגיעים באנושות הזאת; שהקימה לעצמה תרבות ללא אלוהים, ולכן ללא אהבה, ועכשיו שותה את הגביע המרה שאףיל לה.
היו אתם הרקמות שמחקות דמעותי. דרך תקוותכם; תמיד חזקים יותר, תמיד צבעוניים יותר, תמיד עמוקים יותר. יגברו באמונה ובבטחון בהבטחות האדון, בטוחים שהוא לא יעזוב מעולם את אלה שהכריז על עצמו לפני בני אדם ואשר הוא יחזור בעוצמתו ובקודשו, כדי להקים בעולם הזה ממלכתו של אהבה, שבראשיתה כבר החלה ונערכה בידיכם. כאשר אתם עובדים עםי, כאשר אתם מתפללים עםי, כאשר אתם משתפים פעולה עםי בתוכניותי לישועת העולם.
היו אתם המרצפות שמחקות דמעותי. דרך תרגול כל המצוות; כך שתנשמותיכם יהיו גן פרחוני ומשובש, שם נוצרים פרחים מכל סוג ומגוון צבעים, כדי לשמח את אדוני ואת לב הפרטה שלי, שולחת אותי אליכם כ'גנן שמימי', לזרוע אתכם כל אחד, להסיר את הדשאים מלבבכם, עד השורשים, זהו. קשרים, אהבת עצמי חטאיכם כדי להפוך אתכם: לפרחים יפים וצבעוניים וריחניים שמפיצים בכל מקום ריח נעים של קדושה, של אהבה, של חסד אלוהי.
היו אתם המרצפות שמחקות דמעותי. דרך נשמתכם, יותר ויותר זהה לי, יותר ויותר בדמיוני ולכני; כך שאוכל להדמיע דרך כמה: אהבתי, רחמי. .שורץ להציל כל אחד, שרוצה לישועת כל אחד, שרוצה להוביל את כל אחד לגן עדן, כדי שכל אחד יראה פנאי ביכם. תמיד רכים, חסידיים ואוהבי; תמיד פתוחים לסליחה ולקבלת כולם הרוצים לחזור אלי!
היו אתם המרצעים שמחקים דמעותי. מחפשים להיות בכל דברים משועבדים לי, כמו ילדי מקסימינו ומלני, וגם כבני מרקוס, כך שאוכל להראות את עוזי דרך קטנותכם, דרך חולשתכם. שם שטן פצע אני מרפא. שם שהשטן הפיל אני מעלה. שם ששלט השטן אני לוקח את האדמה שהוא כבש ונתון אותה אל האדון, המנצח היחיד של כל היקום, כך שתכבדו ותמלא בכל בני אדם!
היו אתם המרצעים שמחקים דמעותי. מחפשים בכל זמן ובכל מקום שאפשר לכם, להעביר הודעותי בדיבור, בכתיבה, בדוגמה וכל צורות שהרעיון יכול ליצור, לעבור אותן ולהפוך אותן לאהובות ומשועבדות על ידי כולם.
היו אתם המרצעים שמחקים דמעותי. להיות שליחים אמיתיים של זמנינו האחרונים, חיי כאלה שנקדשו לי, תלויים בכל דבר בי, מסורין הכל אלי, מצפים לכל ממני, לא סומכים על עצמם. אלא חיים כוללם נתמכים באהבת האם שלי שמעולם לא עזבה או הביאה בושה!
כן ילדתי, תהיו אתם המרצעים המסתוריים האמיתיים שהם ייבשו דמעותי. תהיו השיר המתוק והמאוהב שמחליף צעקותי בצחוק של שמחה ושלווה של אמא שרואה עצמה מאהבת, משומעת, נשמעת, מודרשת ומנסכת על ידי ילדיה הקטנים.
בכך יכול לבי לעשות ולשבור, לשחרר בעולם את להבת אהובתי; שתאכל כל האנושות ותהווה אותה לאש אמיתית של אהבה מסתורית לאדוני אלוהינו, אז יהיה הטריומפף של לב פקודי!
ה�שיכו להרגיש את כל התפילות שהנחתי לכם כאן, עם צמאון אמיתי ואהבה לאלוהים, ברוח רצון אמתי להיות ילדיו האוהבים, שאוהבים אותו, משמעתיים לו, מכבדים אותו ומשיגים שהוא מאהוב, מוכר ומגולל על ידי כולם!
ילדי. לכלכם אני מברכת עכשיו, באהבה, בפעולה של ילדיה הקטנים מקסימינו ומלני"