מרקוס, אני מלאך מלין! באתי לומר שתהילה אמיתית לקדוש יוסף היא מלאה ומתמידה, כלומר, היא גורמת לנפש להיכנע ולחיות תלויה לחלוטין בקדוש יוסף, תמיד מחפשת בו את החסד להיות נאמן לאדון וכולו מצפה ממנו באור עליון של הפרובידנס האלוהי; גורם לנפש לסמוך על קדוש יוסף ולא על עצמה כדי להמשיך עד סוף; גורם לנפש לחוסר אמונה בעצמה ולבקש ללא הפסקה את חסדי קדוש יוסף להיות נאמן לאדון ואל אם האלוהים; גורם לנפש להפוך תלויה לחלוטין באב הטוב הזה כדי להתקדם בתיקון וישועה. הנפש שבה יש לה זו, צופה בקדוש יוסף בכל דבר: בספקות, בהחלטות לעשות, בניסיונות לגבור עליהם, בעסקים לעשות, בבעיות לפתור, בצרות לסבול, בעבודה לעשות. הנפש שיש בה תהילה זו, היא בכל זמן מאוחד עם קדוש יוסף בקשרים רוחניים שהם גורמים לו להיות מסוגל למעשים קדושים מאוד נעימים לאלהי העליון. בסוף, תהילה זו גורמת לנפש לעבור את הארץ ולכנס לגן עדן, כלומר, לחיות מונפת מכול מה שקרקעי ונמוך, לחיות טבולה בחומרת אהבת האלוהים. אשר הנפש שיש לה תהילה זו ויודעת לשמר אותה, כי היא תחיה כמו פרח נבחר ועורבת יפה של קדוש יוסף, שמורה על ידיו ומתזונה בבטן הרוחנית של לבו! מרקוס, הלך לקראת! אומץ לב! אני אוהב אותך ואנכי עם צידך! הזמיני אתי! התפלי לי! שליח תפילת הורד, קדם! נבחר! שלום!
(דו"ח-מרקוס) "אז דיבר אלי, ברך אותי ונעלם.