מלאךי כותב שאהבתי לאנושות הובילה אותי לסבל עבורם בדרך שכל אחד יכול להכיר שאני אוהב אותם, ואני טובה ורחמים. כאן עוד אחת מהצרות האלויות של אנשים שהגליתי לך. כשעצרו אותי בבאר, הם חממו ברזל בוער והטביעוהו בגבי. הכאב שרגשתי כמעט גרם לי לאבד את היגיון. טיפות זיעה רחצו את גופי כולו, חזוני התמלא בחושך, רגליים נמסו. אימי ראתה הכל באמצעות חזון על-טבעי, ודמעות דמה שלה חדרו כמו חנית לנפשי. מאוחר יותר, כאשר הענישה, חלק הבשר שנשרף מגבי, נשארה לידי המענים, הכאב שרגשתי ואימי היה גדול עד שלא יכול אף מוח להבין את כלו. אשירה הנשמה שתכבד צרתנו הגדולה הזאת, כי אנחנו נדעך את הלהבות של הבהר ונתציל אותה מהלהבות של גיהנום.