(מרקוס תאודו): ב-25 בדצמבר, חג המולד של האדון, הופיעה גבירתנו בחצות וחצי. היא נשאה את ישוע התינוק בזרועותיה. שניהם היו לבושים זהב מבריק וחרצו הרבה. היא תפלה עם מרקוס תאודו לשלום העולם. אחר כך היה מקום של דומייה שבו יכול היה מרקוס תאודו לחזות בהם במשך זמן רב. אז, אמרה גבירתנו:
"ילדיי, חייו איתי את חג המולד הזה בשקט, בתפילה, בעומק, בפנים הלב, ובפרט בשמחת החזייה במיסטריון הנעלה של אלוהים שנולד כילד כדי להציל את העולם.
"אין אהבה גדולה יותר מאשר זו שנותנת את חיה למענם חבריה (יוחנן 15:12-14).
אין אהבה גדולה יותר מזו של ישוע, שנולד כילד כדי להציל חוטאים עניים.
היום בא בני ישוע עםי ליתן שלווה למקום הזה וללבותיהם. שלום בלבם! שלום לנשמותם!
שלום בכל לב שבו תמלוך הטובה.
אני רוצה שהלבותיכם, הלילה הזה, יהיו פרח ניחוח כדי לתת לבני ישוע.
בני לא מחפש אצלכם גדולה או כל דבר שזה העולם מעריך. הוא מחפש אצלכם פשטות זו: אהבה!
הוא רוצה להיות מאוהב. הו רוצה להיות מתאוה בכל כוח הנפש והלב שלו.
באתי מהשמים לארץ בזמנים אלה כדי להכין לבות כאלה ונשמות כאלה לבני ישוע. נשמות אוהבות, נשמות תופלות, נשמות צמאות לו.
ילדי, הלילה הזה אני מזמינה אתכם: תנו לבבותיכם ליישוע דרךי, והוא יקבל בהרצון את ההקרבה שלכם. הרבה יותר. הרבה יותר בשמחה מאשר קיבל את הקורבנות של המגים ואף את העבודת השכנים.
אני מזמינה אותך להיות איתי כתר פרחים חיים של אהבה לילד ישוע".
(מרקוס תדיוש): "היא החלה לברך.
ומיד אחר כך: "-הם נעלמו."