ילדיי, אני ההריון הבלתי-מזוהם. אני אם החסד, אם הטהרה הקודש, אם בן אלוהים, אם (הפסק) של שלום.
מיגן שמים באתי, ובלורד אזכרתי להם את האמת הזו, שאחריה הכנסייה קראה זמן קצר לפני. התנהגו על פי אורי, תלויים באהבתי. היתקלקלו בריח של כל מצוותי.
אני מזמינה אתכם לחיות איתי בקדושה, בטהרה, באהבה, בתפילה, בנאמנות ואמונה באלוהים.
אני מזמינה אתכם להישאת על ידי זרועותי, להתרבות בלבי הבלתי-מזוהם, כמו הפרחים הקטנים והקרובים ביותר; כך שאוכל לגדל אותם, להביא אותם לצחצוח, ולפזר את ריח החסד האלוהי בכל האנושות הזו, המוכשלת בחטא, משועת על ידי הרע, וקשה לב בשל שנאה.
האנושות הפכה למדבר גדול, מדבר של מוות, שם הטומאה, האלימות, השחיתות, הכזב, חוסר האמונה, החילוניות והכפירה שולטים ומשליטים בחברה.
אויבי, השטן, שדל נפשות מגדולים אף מהקטנים ביותר, ויום הוי 'עשן חושך' שלו חדר לכל המשפחות, חדר אל הכנסייה הקדושה, מערפל את יופיה ואת קדשתה. הוא חדר לגבהים של האנושות, ושדל את מוחותיהם של רבים מהשלטונים, החכמים והמדענים. כל האנושות נואשת תחת עולו הכבד (הפסקה) של השטן.
זה רצוני, דרך הודעותי, תפילתי הקדושה 'רוזרי' ובקשותי כאן, לשחרר אתכם מכל צורות העבדות המוסרית והרוחנית. מכל סוגים של 'עול' שאתם נתונים (הפסקה) ונכבשים בו. אז אני אשלח "ממקום זה" אל העולם כולו (הפסקה) את זוהר אורי וחתמי. כאן, 'במקום הזה', שם גליתי בקשותי, צערי ואנשתי האימה, אני רוצה (הפסקה) שתתגלו לך שהכאן הולדתי מקור של רחמים, אהבה ובטחון (הפסקה) לנפש כולל.
אז, אם תחיו בקשותי, אם תשמיעו את בקשתי, התפרצות 'ממקום זה' (הפסקה) תופיע לפני כל אחד, שם ליבי הבלתי נטמא שפך את חסדיו כ'שיטפון שמימי' (הפסקה) שאינו פוסק.
ככה, ילדי יקרים, בטוחים בידיים, נתמכים באהבתי, ומעל הכל; יותר ויותר מוקדשים, צייתנים ונשמעים לליבי האימה, אני אוכל להנחית אתכם בדרך של אהבה.
אני רוצה ששם בני ישוע יהיה יותר מוכר ואהוב. לכן, אני רוצה שהשניים של ינואר בכל שנה תוחל כמועד השם הקדוש של ישו המשיח. כך שכל נשמה, קוראת את שמו של בני ישוע, תקבל ממנו: החסדים הנדרשים ליצירתם, לשינוי דרכיהם ולהמשך בחסד, (הופסק) שלווה לעולם, תשובה לחוטאים, איחוד וקידוש כל חברי הכנסייה הקדושה, ומעל הכל, התפארת הגדולה של לבותינו המאוחדים.
תפללו לאםגבירת השם הקדוש של ישוע, תשעה ימים ברצף בהכנה לחגחג ילדי.
קבר-נא בעומק לבבך, במשפחותיכם ואיפה ש(הופסק) אתם יכולים.
אני מברכך בשם האב, הבן והרוח הקדושה".
(הפסקה ארוכה)
הודעה מישו המשיח אדוננו
"- נשמות גניי, מדוע לא שומעים לקריאות אימי הקדושה? מדוע אינכם רואים את צרתם ואת ייסוריהם וצרותיהם?
הי נשמות, קשות לב מרעה ורשע, השמעו מה שאמי שואלת מכם!
שאלה אתכם לערוך סנקולים של תפילה בכל מקום, והעלמתם את בקשתה?
שאלה אתכם להקים קבוצות תפילה קטנות של התפילות הקדושות, ואתם. האם שמעתם לה?
שאלה אתכם להתפלל, להתפלל, להתפלל. האם שמעתם אותה?
שאלה יותר תפילות לי בהאוכריסטיה, שאלה על אהבה גדולה יותר של המיסה הקדושה, שאלה לחוויית מילתי והודעותינו, ואתם, האם שמעתם את 'קראתו'? לא!
המשיכתם בחטאים, בפשעים, בתאוות העולם הזה, מחולקים בין טוב לרע, בין אוור לחושך, בין אויבי (פסק) ואני. (פסק גדול)
אומר לכם ילדי: אם לא תתקבעו במהירות, אוכל להיות נאלץ להניח את 'החרב הכפולה' עליכם, כך שתתקבעו (פסק) בצד שאתה רוצים להישאר, או אם תרצו ליהפך חמים או קרים; כי בלתי-מגיעני, אוכל 'לקיא' ממפי.
כבשי שלי, אני הרועה הטוב שמעוני להנחית אתכם, אך בכל פעם שאני מעוניין להנחות אתכם, אתם רוצים לברוח ממני ולהתערבב עם העזים.
מדוע לא מקבלים את דרכי? מדוע לא מקבלים מצוותי? מדוע עדיין תוקפים* נגד אני?
אהבתי אין לה גבולות, ובעת שאדם מתקרב אל אני ורוצה אותי באמת, אני נותן את עצמי, אני מסר myself לher. I משביע את צמאונה לאהבה. אני משביע את רעבונה לשלום וצדק. אני מחזיק אותה בבשרי ובדמי, ב"לחם השמים", אני מלמד her מצוותי, אני נותן לה רכושי וטובותי, ואני מנהיג אותה קנא, אל הרדיל, לאפריסקו שלי. לשמור עליה. I מעוף על הנשמה לילה ויום, ולא מאפשר לגבורים רעבים להתקרב לה, להטריד her. ככה היא האהבה שיש לי לנפשות.
באצבעותי אמרתי: "לי יש מקומות, יושב נשמה!" והיום אני צועק אליכם, אני חוזר ואומר: "לי יש מקומות, יושב נשמה, יושב אתך". (הפסקה)
באו אלי והכינו עצמכם קדושה לחג המולד, כך שאני אוכל להיוולד באמת ביכולכם, ואתם תיולדו מ"מים ורוח". למען החיים הנצחים.
אני כבר מתעייף (הופסק) מהעלבון, מהכפירה. ביום חג המולד. בתיכם הפכו למקומות של ביזוי! בליל חג המולד, זה היום שבו יותר אנשים רוקדים, אוכלים ושותים, ופחות אנשים מתפללים.
כמו פעם אחת בבתלהם, אני, אםי, ואבי הקדוש, אנו דורקים על דלתות הלב בליל חג המולד, אך רק מקבלים (הפסק) בוז, סירוב. והדחה.
היי נשמות, שפכו דמעות של תשובה נאמנת בחג חג המולד: ואני אטיח את זרועי (הפסק) כדי להעלות אותכם מהטיט, לעשות נסים בחייכם, ולהתגלמך לאפוסטלים אמיתיים של לבי, ולבי אם.
שאלו את אביו המאומץ הקדוש יוסף, לעשות ממעיכם "מערה", לטהרה, להכין אותה, לחמם אותה, כמו שהוא עשה עם המערה של בית לחם, ואז, מלא תענוגות אני אבוא, אשכון אתכם, נאכל יחדיו, ונאחד ברוח, באמת, ובחיים.
המשיכו להתפלל תפילת השרשרת כל יום, לעשות זבחות, כי הרבה נשמות הולכות לגיהנום בכל יום, משום שאין מי שתפל לן או לזבוח עבורם.
ואל תאבדו תקווה, אל תאבדו אמון בי ובאמי , שגמולנו ינצח בסוף. עתה כל הארץ נמסרת ל"בוחן" של אמנה, ל"בוחן" של סבלנות, לבוחן של אמון. הרבה מתעייפים ומאמרים, 'האדון מאחר, נעשה לחיים הישנים; נאכל, נשתה, ונשמח כרצוננו. אולי לא יבא עוד'.
אוי! דור, כמו גנב אשתומם עליכם, כאגודל אשפיל עליכם, כחזיז אחשיך עליכם, כראעש ארעיש אתכם.
הבוטח ביי! התפללו! המתינו! היותו סבלים, נאמנים.(הפסקה) תוכניות האב קדושות, בלתי ניתנות לחליפה. אבל הן אמת, ואם שמירה.
ברכתי אתכם."(הפסקה ארוכה)"
*סורר: לא רוצים להמשיך; מערבים; לא מתפשרים; מרדנים; קשיחים; סתמים.