יוחנן ויאני בא אלי וקושר את ראשו. הוא אומר, "תהילה לישוע."
"היום, אנחנו באים לדבר שוב לכמרים כולם. ישוע רואה את האב הקדוש, הבishops והקרדינלים כאנשי דת ראשונים. הוא מבטיח ללביהם ומשפט על מילוי קריאותם כשהם מתמקדים בעיקר בקדושה של הכהונה שלהם. הרבה מהם נכשלו בו - הרבה! אבל, אלה בשלטון לא רוצים שישכחו את ההפתעות האלה או שתבואו לידי ביטוי; אך הם ממשיים!"
"הכומר חייב להיות מאוהב באמת של האמונה. הוא חייב להתחייב לספק את הסקרמנטים לצאנו שלו. עליו להבחין שהוא אחראי להוביל את צאונו לישועה. עליו לתמוך בדוגמה ודוקטרינה של הכנסייה. לא יקרא לדוגמה ודוקטרינה בשם אחר בתקווה לקצר את חשיבותם. הכומר הוא הקשר בין השמים וארץ לצאנו שלו. עליו להיפטר מהרצון העצמי ולחיות עבור אחרים."
"הוא לא מנהל חברתי או מנהל פיננסי. דברים אלה חייבים להיות מותירים לחריגים."
"מה שאני רואה חסר בכמרים היום הוא עניין אמיתי בביטחון הרוחני של כל אחד בצאנו שלו. קריאות בתוך הקהילות יפרחו אם זה ישתנה! כעת, רבות מהקריות נגרמות בשל הדוגמאות הלוואים שניתנות על ידי הכמרים."
"אני יכול לבוא כאן* ודבר, אבל אם אלה שאני פונה אליהם לא משמיעים ולא מאמינים, החסד של דברי אבד לנצח."
הוא כורע שוב ויוצא.
קרא 1 פטרוס 5:2-4+
סינופסיס: עידוד רועי הכנסייה (כהנים ובישופים) לטפל בצאנם בדפוס של הרועה הראשי (ישו המשיח) - עם אהבה אלוהית וחמלה - ולא לשלוט עליהם תחת כפיית ציות או למטרות רווח עצמי.
טפל בצאן של האל שברשותך, לא בכפייה אלא מרצון, לא לרווח בושה אלא בנחמה, לא כשולטים על אלה שעליהם אתה אחראי אך להיות דוגמאות לצאן. ובעת שהרועה הראשי יגלה תקבל הכתר הנצחי של התהילה."
* מקום ההשתקפות במרנתה מעיין ומקדש.