אמה שלנו מגיעה כאימה של גוואדלופה. היא אומרת: "בתי, במשך שלוש עונות באתי אליך וצפתיתי את מזג האוויר בדיוק. אף על פי שההרחבות היו לא שגרתיות, השמעת, קיבלת חיזוק והכנת. גם פיצת את החדשות ל אחרים שעשו כן וגם הכינו. עתה באתי אליך בדרך דומה, כדי להכין אותך לעונה זו של צרה. אני מבקשת רק שתגבי בדרך דומה, כי באתי מתוך אהבה."
"זמן קרוב מאוד, בתי, כאשר ארצך תהיה תחת מצור של הטבע. אני מספרת לך עתה, לטבע אין מטרה או סיבה במה שבא. זה אלוהים שיאפשר את הדברים האלה, כי הוא רוצה שהלבבות יוחזרו לאהבת הקודש. יהיה כך שאין מים ידעים גבולות. אלה בשטחי נמוכים יעלו להרים. סופות ישתוללנה בכח גדול ממערב הארץ למזרחה. ההרים יצטו, והאדמה תרגיש ותנוע. מזונות של סוגים רבים יהפכו לנדירים ויקרו מאוד. אנשים יחפשו להטיל את האשמה על הטבע, אבל שוב אני אומרת לך, זה חוסר באהבת הקודש בלבבות שהרי הדברים האלה. כאשר אירועים אלה יתחילו להתרחש, ביקורי אליך ב-12 של כל חודש יקבלו משמעות מוסף. כך שאוכל לעודד לב אהובה. יהיה כאן תשומת לב לאומית. צפוי רב. נושאים שלא פותרו יעלו לידי חשיפת. אני מספרת לך את הכל הדברים האלה מתוך אהבה גדולה, ולכן מלאכי, הכין את לבך. אין זמן לספק." היא עוזבת.