יום חמישי, 31 במרץ 2016

האב השמימי מדבר לאחר זמן רב דרך כלי רצונו ובתו אן, שצריכה לסבל את הכפירה והסבל הגדול ביותר למען העולם כולו וכנסייה במשך רבע שנה.

סוף עדיין לא נראה בעיניים.

האב השמימי מדבר: אנכי האב השמימי מדבר דרך כלי רצוני, שומעני וצנועני ובתי אן, שהיא לחלוטין ברצוני ואינה חוזרת אלא מילים שאינם ממני.

חלק ראשון.

אנוקי הקטנה אן, הבוקר הזה דברתי אליך כשעוררת כי אתמול תלונתה שלא יכלת לעשות מספיק עבודה. העבודה שאת רוצה, לא יכול לתת לך כעת, שכן לא יכול להסיר ממך את הסבל הכפרי כאשר את רצוי.

הכנסייה כולו חרבה ונופלת בבוץ. האם גם את תעזוב אותי בבדידות סבלי אהבתי וכפירה? האם תרצה לוותר או לרצות לי, אביך השמימי, הכל, לתת הכל מתוך אהבה? סבל אהבה הוא סבל כפרה. זה קורבנות שאתה עושה. ואני רוצה מכל צאנך הקטן שתביאי אותם לקרבת הכנסייה כולו. כל הכוהנים עכשיו עוזבים אותי לבדי. אנוכי עצמי עלה לגולגלתה של בני בשלביים ושעלייה זו תראי. זה זמני האחרון שאתה חווה כעת.

אתה, ילדי הקטן שלי, סובל מכאב גדול מאוד. אבל אל תוותר, כי אתה שם כדי לנחם אותי עם צאן קטנה זו. אתה ארבעה, רק ארבע נפשות. אך תלוי בזה ארבעתכם להמשיך לעלות במדרגות. לא תוכל לוותר. השמדה זאת חייבת לסבול עד הרגע האחרון כי אני זקוק לכפרה על כל העולם. האם אתה עתה יוותר ותעזוב אותי לבד? אני רוצה את סבלך, אני רוצה את כאבך ואת עצבותך. הם שם כדי לנחם אותי. אתה מנחם אותי, אלוהים הגדול, החזק, הטרינרי, האב השמימי. אני סובל הסבל הגדול ביותר בך, אנני הקטנה שלי. האם עדיין רוצה לוותר עתה? האם תרצה להתאבד או תתחיל מחדש? אני מוכן לדבר עבורך בכל שעה ביום ולילה. באוזניים גדולות אדבר בלבבך. ואז, כאשר תחווה עצב, בואי אלי אנני הקטנה שלי, אז אני, האב השמימי, אדבר, כי לא היא מדברת אלא אני, כפי שכבר הכיר בנו הכהן.

אתה בסוף הדרך. אתה זקוק לכוח אלוהי זה. ואני נותן אותם לך, כי אוהב אותך ללא מידה בכל רגע. בכל מקום אנוכי נמצא עם האלוהיות והבשר, לא רק בטבלאקל בקירכת הבית שלך, אלא בפינה כלשהי. אני מבט אל עיניך. ואתך, ילדי הקטנה שלי, מדבר ונגלה בעינייך. אור השמים יזרח מעיניכן כי אתה מקבל מילים אלוהיות, הן לא מילותיך. זה לא כוחך הפועל עתה, אלא כוחי. אתה שוכב ללא הכרה ומלא בכאבים בחדר המרפאה שלך ורוצה לוותר. תוכל להתלונן בכל רגע, גם על כאבך, כי זה אנושי. אל תוותר, אבל המשיך להלוך קדימה! קראי לי, קראי לכל הממלאכים, קראי לאם השמיים, הם יעמדו לצידך. הכל מתנה. המיסה הקרבתית - האינה מתנת יומית לך? באבני הכהן אני משתנה בכל מיסה קדושה של זבח.

ואת בני הכהנים האחרים שלי עכשיו כולם נותנים לי לבד. הם הפכו לקשים, עיוורים ואילמים לדברי. לכן אני מבקשת ממך, אל תניח אותי לבד גם אתה עכשיו. עליך אנחנו סומכים, עליך אנחנו בוטחים, כי אנחנו אוהבים אותך בכל רגע של צער ויסורין שלך. העבודה שלך כעת היא כפרה, אני קטנה. אתה משמעת, אתה לא מאוחב על ידי האב השמיימי, ואם היה לי לקחת ממך את הצער הזה, אזי אנחנו אוהבים אותך. לא, כי אנחנו אוהבים אותך, לכן אנחנו נותנים לך כפרה זו. אין צורך שתברר זאת, רק צריך להחליט "כן אביו, אנחנו אוהבים אותך. אנחנו יהיה שם לנחם אתכם. אנחנו לא תניח אותי לבד. אנחנו סובל ממנו אם תרצה, אך תמוך בי, כי אנחנו חלש. החולשה הזאת עכשיו מרגישה בידי, אבל אנחנו יודעים שכוחך האלוהי מבנה אותי מחדש. אתה כעת הבטחת לי להיות מורשת לקרוא לך בכל זמן של היום או הלילה, אז תענה לי, תדבר אלי, תדבר לאלף הקטן ותחזקם.

הקבוצה הקטנה לא תשתק אלא תקרא אלי, תשאלני ותחלוני. הכל אענם. אך הם לא יישארו בשתיקה. בכל שעה ביום או בלילה אנכי מוכן לדבר. רוצה לספר לך הכל, אך רוצה להיות מחובר אליך. רוצה לשמוע את צרתכם. ידעי על הכל אבל רוצה לשמוע ממך מה קורה בלביכם. כי אוהב אותכם, רוצה לשמוע הכל. רוצה לקחת אתכם בחיקי. רוצה להיות עמכם בכל רגע, להרגיש אתכם, וזה התודה שאני רוצה להרגיש בלבבכם. אם אמת תאהבוני, דברו אלי, חלו עלי וקראו לי. אף אחד מבני הכהנים לא קורא אלי כאביהם השמימי שאשתדל לצדו. כל בני כהונתי עזבו אותי לבדי ואף אחד לא שאול איך אנכי, בכנסייה ההרוסה הזאת, אף אחד. הכל שכובים בבוץ ולא רוצים לחגוג את קורבני הקודש שלי בכל הכבוד, אלא רק המיסה הפופולרית, המודרניסטית, ושם לא יכול להיות נוכח. בני כהנתי פונים אלי גבם ואני לא יכול להטמיע עצמי דרכם כמו שאביהם השמימי ברצוני לבטא את עצמו בדבר האלוהים, זה אינו אפשרי. כי הם פונים אלי גבם, הם אינם כוונתי אלא לעצמם. הם מספיקים לעצמם ולא מחכים לי. אנכי אביהם השמימי רוצה להיות עימהן ואיני מותר.

האם אתה לפחות כאן כדי לנחם אותי. אני אוהב אותך. רוצה להמשיך להיות עמך בכל רגע. בא אלי. בא ללבו הבוער מאהבה. הוא יתלקח ניצוצות של אהבה. לביכם ישמלאו באהבת האלוהים הזורמת ממנו. קרני חסד על גבי קרני חסד נשלחות לעולם דרך זה, שאינך יכול למדוד, כי אתה, צאני הקטנה האהובה שלי, מקבלים את אהב�תי וישם לנחום אותי ועולים את השלבים האחרונים של הגולגולה. אלו הם השלבים הסופיים: צער על גבי צער מאהבים נדרש. אהבה על גבי אהבה, אמונה על גבי אמונה, ענווה על גבי ענווה, כי אנכי עניו ורחום לב ואתם לבבכם אחרי ליבי.

הֱיוּ מוכנים לְפַעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁזָרַחַת, כִּי אָבִיךֶם הַשָמַיִם נוֹטֵל בְּדָאוּק. אַךְ הוא מִפְעֵל שׁוּאָה, יְקָרִים לִי, מִכַּמָּה תֶּחְשְבוּן. כֹּל הַדְבָרִים יִהְיוּ שׁוּאָה מֵאֲשֶׁר אַתֶם רוצִים, כִּי אֲנִי הָאֱלֹהִים הַגָדול בְּמִסְפָּרוֹן וְאֵין מִי שׁוּעַר לְכַמָּה אֶתְקַבֵּל. כְּתוֹךְ תַּחְבֻּלוֹתַי הַשָמַיִם יִקְרוּ כֹּל הַדְבָרִים. וְאֵין מִי שׁוּעַר לְכַמָּה אֶתְקַבֵּל. תַחְבֻּלוֹתַי נוֹשָארוֹת, וְאֲנִי מְפַעֵל אוֹתוֹת בְּמַצְאוֹת. הֱיוּ נאמנים לִי יְקָרִים לִי, וְהֱיוּ מוכנים לדבר עָליי כָּל זְמוֹן, אֶלָא לאַחֵרים. אַתֶם שְׁנֵיהֶם הַמְקוּדְשִים לִי עַכְשָיו. אֲנִי אֵין צָרִיךְ אוֹתוֹת בְּזֶה. תַפְצירוּ חֱלֻק מִן הַמִסְרוֹת הָאֵלוֹת לַעֲמוֹד עַל הָאִינטרנט, שׁיודעוּ כַּמָה אֶחְזוּק מִכָּל נֶפֶשׁ בְּנֵי אֱנוֹךְ. וְזה דַי לְכוֹל. יֻתְגָּדַע כָּל יוֹם תָמִיד, וְאֵין מִסְרוֹת חֲדוֹשׁוֹת יֶחְזקוּן אַךְ אֲנִי הָיוֹד עַכְשָיו לְצֹאן קְטַנָה, מוכנים לדבר יוֹם וָלַיְלָה. תָמִיד אֶתְקַבֵּל בְּקוֹלוֹן גָדול בְּלבַּת אֱנוֹךְ, כִּי צוֹרְכִים אוֹתוֹת עוֹז. לֹא יוּכְלוּ מֵחַזְקָם - לֹא. אֵין רוֹפֵא שׁיֶהְיוּ צְדָדוֹךְ, בַתִּי הַקְטַנָה, לְעָזר לָכֶם לְסור מִן הָאוֹב. רק אֲנִי הָאָב הַשָמַיִים יוֹדֵעַ עַל כּול. אֲנִי יוֹדֵעַ עַל כּול, אַךְ תַחזקוּן זֶה בְּאָחוֹת בְּמִילִי. מַבְטֵחַ לָכֶם: קְראוּנִי, קְראוּנִי כָל שׁעָה וְאל תִהְיוּ עוֹצְבוֹת וְאֲבֵדוֹת אַךְ צְאוּ לָעוֹלָם מָלוֹא קַוָה!

כאב הוא יותר ממעשים, ילדי, שאתה רוצה להרגיש. אם תעשה הכל שאתה חושק בו ביום ותשים את אהבתי הסובלת לצד זה, לא השיגת דבר, עשתה זאת לעצמך. אך אנכי רוצה משך אחרת, כלומר, שאתה תשא סבלי, שתעמוד לצידי, שתקבל סבל זה, גם אם נראה לך בלתי נסבל. אתה לא יכול להתפנות! אני, האב השמיימי, סובל בך. אנכי כאן עמך. אין אנכי משאיר אותך. רק אתה, נא, אל תעזוב אותי עם צאן קטנטוני! אני אשדלך תמיד בחסדי אור שמים ומתנות. היהו צאן קטנתי ואמרו עליהם. הישאר לבד, כי אין מי שיוכל לעזור לך בסבל זה, אלא אביך השמיימי בטריניטי. אנכי הדבר היקר ביותר עבורך. לא יכול להיות דבר גדול יותר מאהבתי אליכם: בלתי מוגבלה ובלתי ניתנת להבינה, אך לגלגלכם הגדולה ביותר. האתה רוצה ללכת בדרך זו עתה, עד השלב האחרון?

"כן אב! אבל זה קשה מאוד. נא חזק אותי, כי אחרת אשאיר את הנפש." אנכי רוצה להיות כאן כדי לנחם אותך."

החלק השני.

היכון לסבל זה! זהו צער אהבים, צער אהבים בלי סוף - יומיום, שעתיים. אנשים חייבים לחוות אתך, ילדי, שתסבולי סבל העולם, אך הם גם חייבים לחוות שאתה לא מתפנה ואין אפשרות בעת הזו לשים מילים באינטרנט כי אנכי סובל דרך אותך, ילדתי אן. אין לי אלא לבקש ממך את הנחמה הזאת, צאן קטנתי.

אתה, חבורתי, תומכים בצאן קטני מאחורי הקלעים. תמוך בהם, זה מה שאנכי רוצה משך! אל תתפנו והאמינו שלא יכולים לקבל את ההודעות שאתם רוצים בעת הזו!

זה הכל על ידי הסבלה הזו. אני, האב השמיימי, חייב לסבול סבלה זו עבורכם כולם, שכן אני צריך להעיד על זה בכל העולם. רק אתם כאן כדי לנחם אותי - לאשמה רק אתם, יקרי לי.

אני רוצה מבני הכהנים שלי שיתחרטו. הם עדיין קשים וערמומיים. אף אחד מהם אינו מוכן לחגוג את חגו הקדוש של זבחי. לא, הם מציעים לי מסה. ובזה אני לא יכול להמיר עצמי כאשר הם פונים אלי בגביהם. אך אתם, ילדי, אתם חווים זאת יום-יום. כמה שמחה אתם נותנים לי וכמה ברכה וחרטה זורמים דרך זה לכל העולם. כמה חרטה, כמה שמחה, כמה נחמה אתם נותנים לי. זו, אני ילדתי הקטנה אנ, לא יכולת למדוד. המשיכו לשאת את סבלתכם.

אתה יכול/ת לתבוע. אני אומר זאת שוב ושוב, חוזר על זה שוב ושוב: אתה יכול/ת להתלונן. אני יודע/ת כיצד אתה מתרגש/ת. אני יודע/ת הכל. האם אתה סבור/ת שהאב השמיימי מאבד/ת אותך רגע? לא, אף לא לרגע אחד. אני עמך. בסבלות האהבה הזו אתן לי שמחה גדולה ביותר עם צאנך הקטנה, לשאת אותה קדימה. וזה הסיבה שאני נותנת/ת הודעה זו לעולם - זה הסיבה. אין ביכולתי לומר דבר אחר אלא לדבר על סבלות אלה כל יום. כן, גם האב השמיימי צריך זאת כדי לדבר, כדי שיאמר לך מדי יום שנו, שהוא מודה/ת - אני, האב השמיימי. רוצה להחזיר תודה לכל דבר. אני סובל/ת את הכפרה עם ולא נכנע כי צריך זאת. אשרת אותך דרך בנך הכהן. הוא עומד לצידך. אתה יכול/ת להודות כל יום שהוא מתמיד לצדך, אך רק באמצעות כוחי האלוהי. אני אחליף דברים בפיו שיסמכו עליך, שיוכיחו לך שאני אוהב/ת אותך, כך שתלאחז ולא תנסה.

אף פעמים רצית ליפול לתשועה. זה אנושי ונורמלי. אבל בשעה זו אביך השמיימי כבר עומד לצידך ומגן עליך. בעיניים שלך נראת היפות של אביך השמיימי. הוא משקף אותם. כשאתה מדבר את המילים האלה, אנחנו בעיניכם. אין דבר יפה יותר עבורכם מאשר לחוות מילים מהשמים. הן צריכות לחזק אתכם בכל יום. וכולם צריכים חיזוק זה. לכן אני דובר אליך שוב ושוב. אם נראה לך כבד מדי ביום, באו לאנני הקטנה שלי. בשעה זו אחזיק אותך דרךם כי אנכי מדבר דרךם. אנכי מדבר בלבם. אנוכי בלבכם, ואני לעולם לא עוזב אתכם לבד. אתה הפכת עצוב, עצוב ושקט. כך תהיה, אך אל תשוע. תחוו חיזוקי יומיום. יומם באו לאנני. דרך אן שלי אדבר. היא לא נכנעת כי אנכי מחזק אותה. לפי דעתו האנושית, היא הייתה מתרצה מכל דבר, אבל אנוכי, אב השמים, בלביה בשעה הזאת ומחזיק את צאני הקטן והאהוב שלי.

אהבת סבלו הוא כפרת סבלו. זה לא קל לשאת, אבל אתם רוצים לעשות הכל עבור אביכם השמיימי. אנכי תמיכה שלכם, חייך. אין דבר שיעצום אותך יותר ממה שאני יכול. אין מילים בעולם אלא כאשר אביכם השמיימי מדבר אליכם. מה חשוב לך יותר, המילים והמעשים של העולם או מילות אב השמים? רק הן יכולות לחזק אתכם כי אנכי רוצה להיות איתכם שעה בשעה ויום ביום. פעמיים ופעמיים עוד אני רוצה לשמוע: "אב, אוהב אותך! אב, לא אשתוק! אב, חיזק אותי! אב, אין לי כוח להמשיך!" אתם יכולים לומר הכל זה, רק תגידו לי. אל תשתוקו, אל שתדמו, אל תהיו שקטים מדי, אבל כל דברים אלה אני עתה אשמע מיכם.

זה באמת מגיע לסופו, יקריי. אתם מרגישים זאת. הכל שוכב על הקרקע. הכנסייה הקתולית כולה שוכבת על הקרקע. כל האנשים רק חווים את העולם כשהם לא אוהבים אותי. אך דרךכם אנחנו מקבל את הנחת הרוח שאני צריך עכשיו. האם אתם מבינים אותי נכון? אנחנו זקוקים לכם. אנחנו רוצים שאתם תחוו את הסבלה הזו כאהבה מושלמת.

אבי השמים שלכם רואה את העולם כולו שוכב בבוץ. מה שאני רואה, יקריי, לא תוכלים למדוד. אך אז אני בא אליכם, ואנחנו מורשים לקחת אותכם בחיקי כי אתם מנחים אותי באותה עת. דרך הסבל והכאב אתם מניחים אותי. האם אתם מבינים שאני, האבי השמים הגדול בטריניטי, זקוק לנחמתכם? כן, זה כך. אנחנו רוצים רק את נחמתכם ואין דבר אחר שארצו ממך. אז אני, האב השמימי, שמח שנבחרתי אותך כי אתה רוצה להיות עםי, כי אתה מוכיח לי פעם אחרי פעם שאתה אוהב אותי. וזה הגדול ביותר: אהבה על אהבה, נאמנות על נאמנות, ענווה על ענווה. אנחנו רך ולב נדיב. אנחנו יוצרים את לבך כמלב שלי. ובלבכם אשכון. לא רק באתכם, יקריי הקטן שלי, אלא בכל הדירה. לא רק במזבח אני סוגר עצמי, לא, בכל ביתך אני נוכח עם אלוהות ואנושיות. האם אתה מבין זאת? אנחנו עוקבים אחריך בכל רגע. הכל מה שאתה עושה, אנחנו רואים אותו. הכל מה שאתה סובל, אנחנו סובלים. אך אבי השמים שלך מודה כשאומר: "אבי, לא מאבד את האמון! אבי, זו הסבל היא אהבה מושלמת לך! עבורך אני סובל זאת ולקראתך רוצה להיות שם לנחמה, ולך רוצה לספר הכל, כי לבי מלא, מלא בכפירה אך גם מלא במילותיך השמימיות".

אני הקטנה אן מלאה את לבה בצער ותפילה. האם את לא תופלת כל היום? אך את תופל. בלבך את תופל כאשר את אומר: "אבי, עזרי! אבי, אין לי כוח להמשיך! אבי, איפה אתה?" את שם לידי בכל רגע. את משרת אותי בצערך. ואם את קוראת אלי, ידעי שאני מאמין בך ומאשר באהבתי. את רוצה לעמוד לצידי והאת רואה את צערי, אהובתי הקטנה - את רואות את צערי. כך את נוחלת לי נחמה כאשר לא תעזבי אותי לבד. את רואים אותי בבני, ישו המשיח, העולה לגולגותה. זה הדרך שאת הולכת עכשיו, אהובתי הקטנה צאן. תמיד צעד קדימה ולא אחורה. אל תשקפי אחורנית. את הולך מעלה, אך רק כאשר אנחנו מחזקים אותך.

את מקושרת עם האב השמיימי, אהובתי הקטנה צאן. בכל רגע ובכל פינה בביתך אני נוכחת באלהות ואנושיות. לכן קראו, צעו ולא תדמוּם. אחר הצהריים אמר לי הקטנתי: "אמרתי, חייבים לדבר. כן, קטנטיתי, אתה חייבת לדבר אלי, וזה הדיבור שאת עושה כעת. את יכולה לקרוא לי בכל זמן. אענה על כל השאלות שעולות בצאן הקטן שלי ואתקיים לצידך. הם יחזקו אותך. תמיד רוצה להוכיח לך: אנחנו עם! אנחנו מאהבים אותכם ללא גבול, אהובתי הקטנים!

המשיכו לבוא אלי ולהוכיח לי שאכן אתם אוהבים אותי. אמן.