יום חמישי, 25 במרץ 2010
חג ההשראה.
הגבירה מדברת לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית והעזיבה על ידי ילדה וכלי שלה אן.
בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקדושה אמין. המלאכים נכנסו למקום הקודש מכל הצדדים במהלך התפילה והמסה הקדושה. הם אספו סביב הטברנאקל, סביב הדמויות הקטנות של ההשראה וסביב המזבח כולו של מרים. זר הלילך עם הורכים האדומים הכהה התאיר בלבן ואדום. אבינו השמים ברכנו. הצלב המסווה תואר באורה בהירה. המלך הקטן של אהבתו שוב שלח קרני אור לישוע ילד ולשתי הפסלים של גבירתנו. הארכנגל המיקאל קרא את חרבו בכל ארבעת הכיוונים כדי להדוף רע. כל הדמויות הקדושות והדרך הצלב היו טבולים באור בהיר. קרני חסד עצומים פשטו מהשולחנות הקנוניים.
אמא של אלוהים תדבר לכם בחגכם היום: היום אתם מציינים את החג הגדול של ההשראה של מרים כאן בחדר הקודש בקפלה הבית בגטינגן במזבח הקרבן בדרך כנה דרך בנו הכהן האהוב.
אני, אמא אלוהים היקרה ביותר, מדברת היום לחגי זה באמצעות כלי רצוני, משמעתי וצנועי, שממש בתוך רצון אב השמים. היא מדברת רק מילים מהשמיים ואין דבר ממנה.
בנים יקרים שלי, ילדי מריה היקרים שלי, היום בחג זה נודע ההשתכחות בבטני. זו בלתי ניתן להבינה לכם, בני הקרובים שלי, וגם לי כאמא האלוהים. כל השמים נשאו את הנשימה שוב בשנה הזו כשאמרתי את פיאט: "הנה אמה של אדוני, יקרה עלי לפי דברך." נתתי זה פיאט עם עונג גדול, כי רציתי להיות משרתת האלוהים הגבוהה. רק רציתי לשמש. שאני נבחרת כך גדולה לא יכולתי להאמין, אף כאמא אלוהים. באותו רגע הפכתי לאמה אלוהים. תמיד אל תשתוו זאת עם מריה הקטנה שהייתי לפני כן. באותה שעה האלוהים בי התגלם לבן אדם. זה אירוע רתית גדול, שאף כל האנושות לעולם לא יוכל להבין אותו, אף אם הוא ברצון האב השמימי - כך גדולה זו הסוד.
בני הקרובים שלי, רק רציתי לשמש. תמיד רציתי להישאר אמה של אדוני. בבטני עתה גדל ישו הקטן, בן האלוהים. וחתני, יוסף הקדוש, משתחווה לזה ישו בבטני. גם הוא הודה לי על דיבור זה פיאט, כי גם הוא הוכן לאירוע הזה עם מלאך. גם אמר כן. היה המאמין הגדול.
יילדתי, הלכו אחרי רגלי בני. הצלב שלו מסתור על המזבח היום, כי הוא מסתר את עצמו לפני האנושות בצערו הגדול, כי דרך הצלבים באה אליו בלתי נמנעת - זו דרך הצלבנים. בן האלוהים ישוע המשיח יכול היה להבין הכל וידע זאת בעצם יודע-כל. אך הוא רצה להיות הגואל לאנושות. ואני כאמא של האלוהים גם אמרתי את כן מלאה לגאלותו הזו. גם אני הייתי מוכנה לעזור לגאל אנושות מרעותיה הגדולים. קיבלתי נקייה. זה מה שרצה אב השמים. אתם, ילדתי האהובים, סובלים מחטא העולם הראשון. ואני כאם שמיימית רוצה לסעוד לכם לחיות בדרך האמיתית והאחת - האמונה הקתולית, ולהמשיך להתקדם באמת בדרך קדשותיכם הזו. זה מיועד לך. הכל מה שקורה בחייכם הוא הגורל ופרובידנס האלוהים.
גם אתה נבחרת במטלה אדירה מאוד וארצית, שאתם חייבים למלא לפי תוכניתו ורצונו של אלוהים. הכל יינתן לך, מה שצריך לעשות בזמן הזה. אני, אם השמים, שמורה על הכל ועומדת לצידכם בכל צרכיכם ומחלותיכם, במיוחד את, ילדי, כי הדרך הקשה ביותר מתוכננת עתה עבורך. תסעדו אותה, קבוצה קטנה שלי, כי לה יש רצון ללכת בדרך הזו ולא לומר לא לאב השמים בזמן האחרון הזה.
התינוקתי אומרת יומיום לאב השמים את תשובתה על הקרבנות הגדולים האלה, על הכפרה הזאת. ילדי, אב השמים שמח בה. היא סובלת, היא סובלת בלא דיבור כבן אדם, ואני כאם, כאם שמימית, חייבת לצפות כיצד היא סובבת. זו נשמה נבחרת, מוכנה לכפרה. היא הביעה את רצונה לעשות זאת, והיא לא תעזוב את רצון זה. היא אוהבת את אב השמים בכל נפשה. גם אתם, יקריי, רוצים ללכת בדרך האמת והחיים.
אתה אוהבת גן עדין עם כל לבך. ואתה מבטא זאת שוב ושוב בסימנים מיוחדים, כמו היום עם הזר של השושנים היפות ווורדות, - השושנת של הטהרה והם ורוד האהבה והכאב, שהעברת לי, לאם המובחרת, ביום הכבוד הגדול הזה. תודה יקירה דורותיאה.
תודה על הקרבנות שלכם, תודה על האהבה שאתם מראים לי כל יום. אתם לא שכחתם תפילה אחת אלי, אם השמימית. יומיום אתם מתפללים אלי ובעיקר אתה, ילדי, מתפללת לחתני, קדוש יוסף. המלאכים לצידכם. היא תקום לך בסבל שלך. אמא הכי יודעת שאתה נושא סבלה זה בצער גדול כי הגואל סובל בך, ילדי. הוא עצמו הסובל בך כמו בהר הזיתים.
אתה מתכוון לתלונה. לא, זה אנושי לומר, "הצרה גדולה מאוד, אני לא יכול עוד." אז תתמך. השמים יודעים על צרכך. השמים לא יעזבו אותך לבד. אתה נושא את הצרות של העולם, ילדי, את הצרות של הגואל, את הצרות הרבות של חילול הקודש של הכוהנים, את הצרות של האנושות שטועה, שאינה רוצה להאמין ולא רוצה לעבוד. הם לא מודיים לברכת המזבח, המרכז לחייהם. בגלל זה אתה סובל. אתה נבחרת ונבחרת לראות מה שלא תוכל לתפוס מפחדך מהמוות. המשיך הלוך! אתה תחלץ לפסגת הגולגולתא. כמו שהאב השמימי הודיע לך, הפסגה כבר נראה. הילך! קדם! אל תשקע! אהבת האל נשאת אותך, האהבה והכוח, הכח האלוהי, כי הכח האנושי דולק. לכן אתה מרגיש כאבים אלה בלבך, ילדי, כי אתה חושב שהכח האנושי צריך לשאת אותך; לא, אז הכח האלוהי נשא אותך.
לא תוכל להאמין וכלכם לא תוכלו להאמין למה קורה כאן, על מזבח הזבחה הזה, כל יום, ובפרט היום, בחג ההשראה של מרים. האם 'מריה הקטנה' אינה מבטת בשפלות אל המלאך גבריאל כשמביא לה את הבשורה והיא אומרת לו כן?
אתם תהיו קטנים וצנועים, ילדיי, כי אתם ילדיה של מרים. אתם שייכים לי. אתם מסורים אלי - לליבו הבלתי נודע שלה. וללב זה הבלתי נודע אתם מקדשים עצמכם. האהבה תמיד משאירה אותכם יותר קדימה. האהבה מעולם לא שולחת ידיה. היא מלאה אצת לשרות השמים. יש לה כוחות מיוחדים. ילדיי של מרים, היקרי לי, רוצה לחבק אתכם היום בחג זה כי אתם נותנים לי נחמה ומשום שהרעיון 'כן' גם נתן לי להמשיך. אין שמים מבקשים ממך אלא לרצות. הכל תלוי ברצון האב השמיימי ובפרובידנס.
אתם בני אדם קטנים שאף פעם מתאבדים כי נראה להם קשה מדי. אבל, האמינו לי ילדיי היקרים, ילדיה של מרים, האם לא אשלח אליכם את המלאך הר ציון לכיתיאל אם ייראה לכם קשה מדי? הוא יחלוץ ויעזור לכם. הבטיחו בו! ההשראת השמים היום בחג זה היא אירוע גדול ומחשוב מאוד שמביא אור על הכל בגדולה של הסתר, בגדולה של האהבה. שם נגלה האהבה.
"צפו באמי," אומר היום האב השמיימי בדיוק הזמן הזה. "האם היא לא צנועה?"
האם הנעלה ממשיכה: תודה לכולם, ילדיי החיבוקים. תודה על התמיכתכם והתמידות שלכם. תודה על התמידות והתמידות שלכם. תודה שכם תמיד שם לנחם את השמים גם לשמחה. הישארו עקשנים! במיוחד את, ילדי. אל תשכחו! זה ממשיך. אתם הלוכים בדרך. הציצו באמי הקרובה ביותר שגם היא צופה בכם ודואגת לילדה שלה הקטנה. זו גם תצורה מיוחדת עבורכם, חיבוקי, כי אתם כל ילדי מרים שהם תחת טיפולי ואשר אני מורשת לעצב לפי רצון האב השמימי. רק לו צריך לשמע, לא למי אחר. הוא אלוהיכם הגדול הטריוני. האב בטריניטי, ששלח את בנו לעולם לפדות כל בני אדם. לכן הוא הלך בדרך הצלב הקשה עבור אנשים בעונה זו, כדי לפדות אותם - מתוך אהבה, מאהובת גדולה מאוד. תודה לבני, תודה לו מכל לבך! ואתה עכשיו האמא הקרובה ביותר שלכם, אם האלוהים, מברכת אתכם היום במיוחד ביום החג הזה, עם כל המלאכים והקדושים בטריניטי, בשם האב ובעזרת הבן ושל רוח הקודש. אמן.
המלאך הגבוה גבריאל צפה בנו שוב והשלח לנו קרני זהב ואדום מיוחדות. תודה, מלאך גבוה קרוב ביותר גבריאל. אמן.