יום שבת, 15 באוגוסט 2009
חג האם האלוהים, עליית מרים השמים.
אמא שלנו מדברת דרך ילדה שלה אן לאחר המיסה הקרבתית הטרידנטינית בקפלה הביתית בגטינגן.
בשם האב והבן ורוח הקודש אמן. היום מזבח מריה לא רק הואר בהיר מאוד, אלא גם פרחים פוזרו על ידי מלאכים קטנים וגדולים יותר. אם הנעלה עמדה על ענן. היא נישאה באיטיות על ידי הענן והמשיכה בתוך מעגל אור זהב מבריק. המלאכים צפו סביבם. הם היו גם מסודרים סביב הטאברנקלול במהלך הקדוש של מיסה קרבתית קודש ויצאו רק לאחר המיסה הקדושה.
אם הנעלה תומר: אני, אם האלוהים האהובה ביותר שלכם, אדבר היום דרך ילדי הרצון, השומעת והנמוכה שלי ואינסטרומנט אן. היא שוכבת באמת אב הכוכבים והיא ממלאת לחלוטין את תוכניתו ומחזירה את מילותיו ומי. אין דבר ממנה.
ילדי מריה האהובים שלי, הבחורים שלי, היום, בחג הגדול שלי, יום עלייתי, רוצה לברך אותכם ולהתודה לכם על כך שהעניקת לי כבוד זה ומשתתפים בארוחת הקרב הקדושה של בני ובתפילה וקורבן. במיוחד אתה, ילדי, יש לך היום סבל קורבנות גדול מאוד.
אהבתי, כן, שפתתי דמעות רבות בארץ, לאחר עליית בני השמים. תאוותה שלי הייתה כה גדולה שאני רציתי לעלות לשמיים עם בני, אך הוא היה צריך לעזוב אותי לבדי כי זה רצון האב. הייתי חייבת לחיות בארץ ללא בני. זו הייתה קשה מאוד לי. בן העניק לי ניחום יומיומי על ידי בוא אלי פעם ביום. אחרת לא יכולתי לסבל שלא להיות מותר לי להרגיש את קרבתו של בני עוד יותר.
אז עליתי לשמים. הועלתי לעליון. וזה החג שאתה חוגגים היום, - חגו הגדול שלי. האב השמימי כבר אחז את הכתר בידו והכתיר אותי. התודה שסופרת לי שהרשת לבסוף לעזוב את עמק הארץ הזה. לכן, ילדי, גם מהשמים היום אני יכולה לזרוק עליכם פרחים, פרחי חסד, פרחי חסד. היום מותר לי להגביר את תכונותיכם, כי היום זרו אליכם חסדים מיוחדים, שאפשר היה לזרוק אותם אל לבכם.
היו סבורים, ילדי השמים שלי, כי זמן האירוע של בני קרוב וקרוב יותר. רק אתם, ילדי, מוגנים, שמתהלכים בדרך זו בשלמות עם בני היקר בשליחותו. רק אלה יש להם ההגנה המלאה. אמינו לי, ילדי השמים שלי, רבים קיבלו הודעות אלו, - רבים. אך הם לא הלכו אחרי בני. היו להם התירוצים הרבים שלא למלוא את רצונו.
זה כואב במיוחד לי כאם הכוהנים לראות זאת, שראשי הצאן עד היום גורמים לבני צער גדול ביותר ומצלב אותו מחדש, מלעיגים בו מחדש ולא רוצים אף לשמוע את האב הקדוש. כמה מרירות בלב בני על ראשי הצאן הזה, על הכנסייה הנאבדת שלו.
האב השמיימי אומר: כמה סבל חייבי לחוות כאב שמיימי, שאני רק במסות הקרבנות הקדושים היומיות מזבח את בני על המזבכות הזו. כמה אנשים ממשיכים ללכת לכנסיות המודרניסטיות האלה. מי שם בתיבות? היה לי לקחת את בני החוצה, יקרי לבי, כי זה הלעג והחרפה שישפכו עליו, זה הלעג, כל אלה חילולי הקודש של הכוהנים, לא יכולתי עוד לסבול. לכן לא יכלתי יותר להשאיר את בני בתיבות האלה. אין צורך לעבוד אותו בכנסיות המודרניסטיות האלו, על שולחנות הטחון האלה, על המזבכות העממיים עם הכוהנים, שהם סובלים ממספר חילולי קודש. הם לא כופרים ולא חזרו בדרכם. אין להם חרטה. הם מבצעים את החילולים הזו והמשיכים ללעוג לבני.
גם מאמינים אלה, ששמעו הודעותי, שהחזיקו אותן בידיהם, גם הם נועדו לכך. גם הם ממשיכים ללעוג לבני. כי מי נמצא בתיבות האלה כאשר בני אינו נמצא בתיבות האלה? מי שם, יקרי לבי? רק השטן יכול להיות שם. וכל אלה שמשיכים להיכנס ולכנסות בכנסיות המודרניסטיות האלו נתקלים ברע. לא רוצה שתישארו עוד בקשר עם אנשים אלו, כך שהרוע לא יעבור אליך. אף על פי שאתם מוגנים, לא רוצה שתהיו בקשר עם אנשים אלה. הפרדו את עצמכם מהם. הם מכשולים בדרככם לקדושה.
גבירתנו ממשיכה לומר: ילדי, היום, ביום החג הגדול הזה, בחגי שלי, תקבלו שחרור. רק דרך זבח וכפרה זה אפשרי, כי האדם לא רוצה לעשות את רצון אבי השמימי ולהתוודות על עונשו הכבד של חטאיו. אתה, ילדי הקטן שלי, כופר עבור האדם הזה באמצעות סבלך היום ואל תתעצב אם אב השמים מאפשר זאת היום בחגי הגדול שלי. הודו לו על הסבל הזה, כי גם אתה יכול להשתתף בסבל הגואל.
אני אוהבת אתכם כל אחד ואחד ורוצה לברך, להגן, לאהב ולשלוח אותכם כאם שמים שלכם, אם תודה שלכם. בטריניטי אברכם עם כל המלאכים והקדושים, בשם האב ובעזרת הבן ושל רוח הקודש. אמון. נשארו באהבה והיו גיבורים וחזקים לוותר על כל הרע. אמון.
מריה עם הילד אוהבים אותנו את כולם ונתן לנו את ברכתכם. אמון.