יום שבת, 7 במרץ 2009

יום שבת-מריה-סתין.

אמא הקדושה מדברת דרך ילדה שלה אן לאחר הסנקל בפרוזדור בית הכנסת בגטינגן.

בשם האב והבן ורוח הקודש, אמן. במהלך הקרב הקדוש, המזבח וכמוהם מזבח הבתולה מריה היו טבועים לחלוטין בזהב.

אמא האלוהים תדבר כפי שניבא אבינו השמיימי אתמול: אני, האם השמיימית, אם אלוהים, מדברת היום דרך ילדי ובתי הנכונה, הכנועה והעניבה אן. היא כלי קטנה שלי והיא מכירה רק שמים ואת דבריו. אני, אם האהבה היפה, רוצה להניח אתכם, ילדיה, לאהבת האלוהים הזו וללמד אתכם.

ילדיי החביבים, מדוע הנעורים היום כה רחוקים מאלהים, מהשמים, מן הסופרנאטוראל? מדוע הם כה רחוקים? כן, זה היה גזירת השמים שרגשתם את תאוות הנעורים של הימים בפרטנריטה. יש להם תשוקה גדולה בלבבותיהם שתואבת לסופרנאטוראל. אני רוצה להוביל אותם למחסה הזה, לאווזי האהבה הזאת. אני רוצה לקחת את נעורי תחת כפתי ההגנה שלי.

וא מה זה, ילדיי החביבים, שהם אינם צועדים אלי? אין להם רועים. אין להם דוגמאות לחיקוי. על מי הם יכולים לצפות ולבנות? האתאיזם, הפרישה מהדת, גדלים יותר ויותר. לאן הם אמורים לדבק? הם חייבים לרדוף אלי, אימה השמיימית החביבה שלהם, למחסה זה של הלב הבלתי נודע. אבינו השמיימי רוצה שאשא את כולם ילדי ואני ללמד אותם אהבה, אהבת האלוהים.

יש להם רעיון שגוי, ובתאוותו שלהם הם רודפים אחרי התלות והעצמי אלילים שהם מינו לעצמם. הם מכריזים על הכל לאליהם, לאלהי העצמי שהם בחרו. אין דבר קדוש בעינים. הם חיים בטומאה ובעבודת אלילים. תאווה זו לאלים כוזבים היא גם הסמים, זה גם האלכוהול ומעל לכל הטומאה. אני מחכה לנוער הזה.

אבל ראשית רציתי להביא את בני הכהנים שלי אלי שוב. עד כה הם לא רצו לרוץ ללבי האמי. נתתי להם הרבה הודעות כאם הכוהנים, כשליטה הכוהנים. אם כהן אינו בא לב כתום שלי, לב הכתום הטהרני שלי, הוא איננו בדרך הקדושה ולא יכול להוביל את צאנו. רק זמן קצר יפעל בעצמו ואז זה יורד לאפוסטסיה.

רציתי לקבץ את בני הכהנים שלי, לקבצם סביבי וללמד אותם האהבה היפה, אהבת האלוהות. הם אינם רוצים בי יותר. הם תאווים לעולם, לתאוות העולם. העובדה שהם הסירו את בגדי הכוהנים שלהם הייתה תחילת הטומאה. רציתי להחזירה כאמא לאהבה היפה, לדחוק אותה ללבי האמי ולמסור אותה לבני, לבסוף למסר אותה בידיו לאב השמיים.

הם אינם באים אלי. זה הסיבה שאני בכה על חטאים אלה בחומרה במקומות רבים. אם הם יתעשתו אלי, אוביל אותם להכרזה תואבת ומתחזקת. שם הם יכולים לספר לבן שלי הכל. הוא ישטר את חטאיהם ויגרום לנפשותיהם לקום בבגד לבנה. נפשתם תהיה לבנה יותר משלג אם הן מוכנות לעשות הודאה תואבת. זה המפתח לחזרה אל הסקרמנטים ולקחת את התפילה בחזרה ביד, סולם השמים. מי יכול עוד לפגוע בהם אז?

את הטוב הגבוה הזה אני מציעה להם כאמא שלהם, כאימה היקרתם המתמונה לכל ילדיהם. באו אלי, יקרי לי. אני אשנכם את ישועת האלוהים. רוצה שאחלימו בגוף ונפש, כי אוהבת אותך ורוצה להביא את כולכם לאב השמים. שם שמחתכם.

הכינו לעבור הודאה טובה ותואבת במהלך הדרום הזה. אוביל אותכם לכהנים שעל דרך הקדושה. אם יש לך את הרצון להתוודות, דלתות ייפתחו רחבה בפניך, דלתות הפרובאנס. כל זה אני, אימה היקרתכם, אימה היקר שלכם, שמתמיד מתמונה ללבבות פתוחות שלכם, מצפה לכולכם זאת. רוצה שאז הזרם האלוהי של האהבה יזרום אליו ויוביל אותך בדרך המלאה של האמת השלמה. אוהבת אתכם ומברכת אתכם בטריניטי האל, אב, בן ורוח הקודש. אמן.

תהילה ושרף ללא קץ, ישו המשיח בסקרמנט הקדוש של המזבח. אמן.