יום ראשון, 9 במרץ 2008
יום ראשון של הפסיון.
ישוע מדבר מילים חמורות אל כוהניו לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית בדודרסטאד/אייכספלד דרך שליחו.
בשם האב והבן ורוח הקודש אמן. צבא המלאכים הופיע ומייקל הארכאנגל שוב נטה את חרבו בכל ארבעת הכיוונים. התריסול הקדוש היה נוכח, ישוע כמלך בגדים אדומים עם כתר מלכותי, אם הנעלה השתמשה בתפילין ביד ימינה ואז היא הונחה ולקחה שוט ברשותה. כתר שלה היה מלא באבנים אדומות והיא הפכה מאוד מבריקה.
גם היום ישוע מדבר: אני, ישוע המשיח, מדבר בדקה זו דרך הכלי הרצוני, השומע והנמוך שלי אנ. היא שליחתי המונה על ידי ואין מילה מחוץ לה.
לפני אברהם אני הייתי. מה זה אומר לי, בנים יקרים של כוהנים, שאינכם רוצים ללכת אחרי? אני האלף והטאו, התחלה וסוף. לעולם לא תאבד הכנסייה שלי, גם אם אתם עוינים אותה כך מאוד. היא נוסדה על ידי. נציגתי כאן בעולם מדבר אליכם שוב ושוב במילותי. כל השאלות האמוניות חשובות לכם.
אתם, בנים יקרים של כוהנים, תמיד אומרים שאנו יש לנו את התנ"ך. האם אתם באמת מכירים כתבי הקודש אלה, כתבי? האם אתם קוראים בכתבים אלו? אם כן, אז תזההו שמדברים שנאמרו על ידי שליחתי הם מהתנ"ך הזה. אין מילה שהושנה מהיא מדברת דרך.
אתם רק מכריזים את הבשורה הטובה כי אינכם רוצים להאמין בי. אתם דוחקים אותי בבני הכוהנים הקדושה שלי. למה, כוהנים יקרים, זה צריך לקרות כאן בעיר זו? למה לא תוכלו לזהות שזו אני שרוצה להרחם עליכם?
ועתה אני רוצה לדבר אליך דבר מאוד חשוב: בני הכהנים האהובים שלי, האם אתם מאמינים, כאשר תופסים את הקדושה והמעלה את הגביע הזבח גבוה, האם אתם מאמינים שאני יכול להטרנספורם בעצמי בידיכם, בידיים חטאיות? הייתה זו אפשרית?
בני הכהנים האהובים שלי, דרך החטא הקשה נגד הרוח הקדוש שאתם ממשיכים לבצע, אתם נפרדים מישוע האהוב עליך. איפה אתם מחזיקים בגביע הזבח? אל העם. ואל מי אתם מזביחים זה? לא לי, בני הכהנים האהובים שלי, לא לי, אז אתם פונים למזבחתי, שם אנוכי נוכח. הכל ברור לך. הכל בכתבי ואתם כבר אפילו אינכם מכירים באמתי. עד כאן הלכתם ממני?
כמה פעמים נתתי לכם ההזדמנות לקבל את הודעותי ולקרוא בהם, כי האמת שלי בכתבים אלה. לא שליחתי יכול היה לעולם להכריז על הודעות אלו ממעלה עצמו. הוא לא יוכל לבצע זאת. וזה, בני הכהנים האהובים שלי, אתם זיהיתם. ועד כל כך, בכל זה, אתם פונים ומגרשים אותן, ומגרשים את בני הכהנים הקדוש שלי, שפוקד לי כאן במקום הקודש הזה, שאני קבעתי, מזבחי הקדש גם עבורכם, בני הכהנים שלי, גם עבורכם.
לך יש לך צורך לחזור. כמה פעמים הוכחתי אותך, אבל אתה לא שומע לקולי. שוב ושוב אתה דוחה אותי. כן, אף על פי שתוכל להרוג את שליחי כי אינך רוצה לשמוע את האמתות שלי. הם סופגים מרטיריות, מרטיריות בנפשם דרךך. היכולת לענות על זה? יש לבך עדיין חסד? לא נעלמה? אז תוכל לקבל את שליחי מחסד בלבד ולא לגרש אותם מכנסייתי. אתה כבר אינך בני הכהנים שאני רוצה. אתה סתרת ומעלה אבן על עצמך דרך השליחים שאתה דוחה.
אתה רוצה לשמוע לקולם של הבישופים? האם חשבתי אי פעם למי אתה משמעת? האם לא זיהתתי שהזו הוא סעודתי הקדושה, אשר אתה דוחה בצורה כזאת גדולה ומכריז עליה ומפיץ אותה? אתה מוביל את מאמיני ואף זה במשך זמן רב. שוב ושוב אני רחום עליך, על עוונותיך, על חטאיכם הקשים נגד הרוח הקדושה.
כמה עוד צריכה לבא עלייך. האשמות אלו הכבדות מוכרזות על ידי ואני לא יכול לסלק אותן ממך אלא אם תסתובב בסופו של דבר. במיוחד בזמן זה של חנינה וצום יש לך ההזדמנות להגיע אל סקרמנט הקודש שלי בחרטה מכל הלב. כמה פעמים נתתי לך את ההזדמנות שאני אסלח לך ואף מיד, ושאני רוצה לחבק אותך שוב כאבי האבדים שחזרו.
אתם, רועי, סתרת ממני. דברי שלי אינם משמעותיים לכם, לא. אתם תפסת כוח ולא רצית לווותר על הכוח הזה. מי עובד ביכולתך אז? אגויזם וארוגנצייתכם מונעים מכם לחגוג סעודתי הקדושה, ולא קומוניון של ארוחות, זה לא סעודתי. זו חגיגה בכל קודש ויראה מאז זמנים נצחיים. אבי השמימי שלח אותי והוא ממשיך לשלוח אותי אליכם כדי שתתחרטו.
שוב ושוב נחגג כאן בדירה הזאת אוכל הקרבן הקדוש הזה. בביתה של מרי האהובה עלי, חייב להתקיים חג הקורבנות הזה כי אתם סוגרים את כנסיותיכם בפני ואינכם פוקחים אותם לחג הקורбанות הקדוש הזה. דברתי אליכם, לא רק בלבבכם אלא אישית. אתם גבורו להמשיך ולהתעלל בזה חטא הכבד נגד הרוח הקודש. כלכם יודעים, בני כוהני, מה זה אומר לגבורי אדוני ומושיעי.
מה קורה בקהילת האוכל שלכם? אתם בחרתם באחווה שולחנית עם העם והסתלקתי ממני, ואינכם אף פעם זוכרים שהאני מי שקידשתיכם. בשעה הקדושה הזו השבעתם נאמנות לי. למה לא תוכלו לחזור אליהם, לדבריכם, ולהתחיל מחדש איתי? כה ארוך אנכי חושק לפתוח את תשומת הלבכם אלי. באו ושתפו! מושיעכם וקרובך ישוע משיח קורא לכם בפעם האחרונה הזאת. אלה הם דברי אחרונים אליכם, אז אני חייב לאפשר לרע זה להגיע על כלכם, גם עליכם, בישופי, אם אינכם נותנים לי כבוד בחגיגת הקדושים של חג הקורבנות הקדוש הזה ולא נחוג את חגי הקרבן הקדוש שלי ולא תפיצו למרפסת קומונויה ברך לקראתי לכבודה. זה רצוני! אני אוהב אותכם ואני רוצה לזכות בחזרה בכם, כי אין דבר יקר לי יותר מבני כהנים שמתענגים עלי.
ועכשׁ, ילדיי, אני רוצה להודות לכם שבאתם לזהוּ קדוש פֶסַח הַזְבָחוֹת ומתקרבים פעמים רבות עם זבחות, את הזבחות היומיות אליהן קראתיך ולא תסור ממני despite many hostilities. אתה בא והאמין, זבה, התפלל ותכפר ולכן אברך אותכם בכל אהבה, בשפע רוח הקודש, באהבת האב, באהבת הטריניטי, בשם האב, הבן ורוח הקודש. אמן. בסוף, אם הכנסייה ואמא שלכם ברכו אתכם אישית, בשם האב וּשֵם הַבֶּן וְרוּחַ הַקֹדֶשׁ. אמן.
תהילה ושבח ללא קץ, ישוע המשיח בשכינה המבורכת של המיזבך.