מרקוס, בני, כותב ומספר לכל העולם שהשעה של השלום צריכה להתבצע כשפחה. האנושות לא תזכה לשלום עד שאני חייה את הודעות השלום שנתתי כאן ביעקראי. אם ילדי אני עושה את 'שעת השלום', אוכל לעצור את הגלי התפרקות וההרס של המשפחות. אולם, אם זה לא נעשה כפי שהבקשתי, המשפחות ייהרגו בקרוב מאוד. תתפללו! תתפללו! תתפללו!
אני רוצה שתהיו ידועים וכותבים שאחד עשר בפברואר קדוש, וצריך להיעשות בכבוד ותפילה. אני רוצה שהכל העולם יודע שכבר באחד עשר בפברואר 1858, כאשר הופרתי לראשונה לבתי הקטנה ברנדה בגרוטו של מסביאלה, התחילו תוכניותי ומעשיית אמי העצומה להציל ילדי האבי. מרקוס, תתפלל! תתפלל! תתפלל!"