(הערה - מארקוס): (חודש אחד לפני כן, גברתנו, בהשתקפות, ביקשה מכל ילדיה שרצו להתקדיש עצמם לחלוטין לה, בתנאי עבדים של אהבה, לפי השיטה שהודגשה ללוי מריה גריגון דה מונפור, לעשות את ההכנות הנדרשות, כפי שנדרש בטרקטט על האמונה האמיתית של לואי עצמו, ולעשות את הקדשת היום. היא לא הסבירה מדוע התאריך, ואני גם לא שאלתי.
גברתנו לא אמרה איך תיעשה הקדשה, ואשמתי שהיא תיעשה לאחר השתקפות שלה, לפני עץ ההשתקפויות. אך להיפוכו, לגבורי ולכל הגברים, גברתנו רצתה שהקדשת תיעשה מולה אישית, נוכחת בהשתקפות.
לכן, כל אחד בא והקדש עצמו/עצמה לה, לפי הנוסח של הקדשה מטרקטט לואי. כמובן שהזמן נדרש, בשל העודף של אנשים וגודלה של נוסח ההקדשה, גברתנו, במועד מסוים, אמרה שכל השאר יכולים לעשות זאת באותו זמן.
אז, כולם ברכו מאחוריי, ויחד הם ביצעו את הקדשתם ישירות לגברתנו. בעוד כל אחד מקדיש עצמו, הלב הבלתי מושחת של גברתנו הופיע בחזהך החזה. בסוף ההקדשה, ראיתי קבוצה קטנה של לבבות עוברים מעל ראשי, שהם כולם הלכו אל לב הבלתי מושחת של גברתנו, שאספה אותם כל אחד. אז גברתנו לקחה תפילה, ובעוד היא מתפללה, יצאה כמו עשן מלבה הבלתי מושחת, כאילו הייתה בוערת או אוכלת משהו. מיידתי הבנתי שהדבר היה להבתה של אהבה, שצרכה את החיים ההקדשים לה, והעניקה אותם לעליון, באיחוד עימה, ודרך תפילת אמה.
אז גברתנו, בחסדה האימי, ביקשה את ערכי ההקדשת ילדיה (שהבקישה והחתימה בעצמה, כך שיתזכרו במעשה הקדשה שהם ביצעו) לברך אותם. לב הבלתי מושחת שלה נעלם שוב בחזהה.
אחר-כן, אפשר את ההקדשת הפרטית של אלה שרצו לעשות זאת, אך לא לפי נוסח לואי, אלא גם בתנאי עבדים של אהבה.
קרה שבעוד אנשים עשו את זה, ראיתי שאמאנו לא אישר. שאלתי מה השתבש, ואמרה שהאם אם לא יהיה בתנאי המוצהר של העבדים של האהבה, הוא לא ייחשב כקיים.
אז אמרתי זאת לאנשים, שיחד, עזרו, חוזרים על נוסחה אחרת שהספיקה לתנאים שהוטלו על ידי אמאנו, שאשרה בחיוך בוהק.
ביום זה באה אמאנו כלולבה לבן, עם מלאך מכל צד. אחד לבוש כסף, והשני בזהב. אז אמרה:)
(אמאנו) "- היום הקודש הטריניטי פותחת את מקדשו לקבל את מעשה ההקדשתם של אלה שפנים כאן באמונה ובאהבה.
בקשו עלים מכולם. תפסו אותם בידיכם, והביאו אתם ככל האפשר אלי, שאני רוצה לברך אותם".
(הערה - מרקוס): (אנשים נתנו לי את העלים שלהם, ואני קמתי וקרבתי כל כך קרוב לאמאנו שאי אפשר היה לעבור בינינו.
אמאנו צפה אליהם באהבה, ולאחר מכן פשטה את ידיה על העלים. היא עשתה סימן הצלב עליהם. אמרה לי להחזיר אותם לאנשים. אז הוסיפה:)
(אמאנו) "- ילדיי, מלבד ההבטחות שאמרתי לבנו לואי מריה הקדוש, אני מבטיחה לכם דרך זו ההקדשת, חסד של מוות שמח, שקט וקדוש.
אני מבטיחה לכם את החסד להחזיק בהגנתי המיוחדת בכל רגע בחייכם.
גם אני מבטיחה לכם את הישועתם וההתכנסות של קרובי משפחתכם בשעת מותם, במיוחד עבור אלה שאתם מתפללים ביותר עליהם.
אני מבטיחה לך באופן שווה לכל אחד מכם, ב-2 באוקטובר בכל שנה, לזכור תאריך זה, את החסד המיוחד של מחיקת עונשיכם לחטאים, אם בתאריך הזה תבואו כאן במצב של חסד".
(הערה - מרקוס): (אני החלתי לומר תפילה לזמן גבירתנו כשראיתי את לב הבתולה הנקייה בלבי ומאוחר יותר, יצאתי מהלב שלי והלכתי אל לב גברתנו.
היא עשתה תנועת קבלות פנים, ולבי נשאר בכף ידיה, אז היא צפה בליבי, סגרה את העיניים שלה.
ממעיין לב הבתולה יצא זוהר מאוד חזק, כאילו היה פתוח, ואז היא השתיכה את לבי בתוך לב הבתולה הנקייה, ומשם יצאה עשן קטר.
חשתי שמא בגלל שבלי נשבר מתתי, אז שאלתי את גברת הברכה:
"- האם אני אמור למות?")
(גבירתנו) "- לא! ישו רוצה שאתה תישאר עוד פעם אחת על הארץ, כדי להכיר אותי יותר ולאהב. עדיין לא נעשה די, משימתך ממשיכה. ואתמול אני נתן לך כוחות חדשים וחסדים חדשים ללכת קדימה".
(הערה - מרקוס): (גבירתנו שמה את ידה על לביה, וברגע שהיא הוציאה אותה יצא קרן , כמו חץ , שהכתה בחזהי, ואני ראיתי אותו קורע אותי, חזהי בוער, ואני חשבתי שמחה שלא ניתן לתאר.
אז, גבירתנו היפרדה ונשאה בשלווה אל השמים)