בלילה, סביב השעה 22:00, כשאני ואני היו מדברים בחדר שלה, הופיעה אמנו ונתנה הודעת זו:
ההודעה הזאת היא לאבא...
הוא אחד מבני שאוהב אותם מאוד ואני ובני יישוע. הוא כבר בתוך ליבנו.
תגיד לו לשים לב מלא להודעות שלי. הודעותי הן לכל האנשים בכל העולם. הפצו אותן. תגיד לו להפיץ אותם במהירות אפשרית. אין לנו זמן לאבד. הזמן עובר מהיר מדי. אל תשארו לעתיד את מה שצריך לעשות היום. מחר הוא יום האדון. מיהר! אנכי חוזרת: מחר שייכת לאדוני, לבני ישוע.
באותו זמן, חשבתי אם אני צריכה להיכנס לקהילה דתית כדי לעשות ניסיון של קריירה. שאלתי את אמנו אם איני יכולה להיכנס לאף קהילה ואם יש לה להגיד על זה דרך אמי. אמרה אמנו,
עליו להיות מונחה על ידי אב... זו בחירת אדסון. האמונה איננה משנה דבר.(1)
(1) אמרה אמנו שמאין אם היה כהן אחד או אחר, הם תמיד יהיו כוהנים של הכנסייה הקתולית, לא ישנה דבר ואילו קהילה שאני רוצה להיכנס אליה, האמונה תישאר אותה:
קתולי.