אלוהים האב מדבר עכשיו מלהב גדול שזה לבו.
אמר: "נפשות אשר מגיבות חיובית לתקווה האלוהית שלי קרבות אלי. הן בוטחות בי ובצדקי עבורם. הנפשות שאינן בוטחות אלא בעצמן, רחוקות ממני ואני מהן. אני מאפשר להם טעויותיהם. אני מותר להם בחירות חופשיות שלהם, אף על פי שהבחירות החטאיות פוגעות בי."
"אני מחכה לחרטה של החוטאים אשר פתוחת הדלת לרחמי. עם ראשית הרגש צער על חטאותיהם, שפתי רחמים ואהבתי נפתחים אליהם--ראשונה בלבי האבובי, אחר כך בליבו של בני. כל השמיים מתחילים לשמח. אם רק החוטא הקשה היה יודע כמה אני מחכה לו!"
"צריך להתחיל בלב החטאי--גרעין של אמת--לפתוח לחרטה. אמת זו יכולה להיכנס רק לב שמבקש להעריץ ענווה וקדושה. מי שמציג עצמו כעניו וקדוש רחק מהאמת. הוא מאפשר לשטן לגרום לו להתפוסף דרך גאוות רוחנית. הוא בסכנה, כי לא מחבק את האמת."
"אך תפיסתי ממשיכה להגיע גם לרוחות הנדונות. רק כאשר נשמה פותחת למצבה התלוש לפניי בתגובה לתכלית אלוהית, ההתנצלות שלה מתחילה. זו תפיסתי שמגינה מפני דיכוי החוטא כשהחוטא מתעורר לראשונה למצבו הרוחני האמיתי. זה חסד התפיסה שלי שפותחת את ליבו לרחמים. נשמה כזאת לא תהיה עוד רוחנית עניה, אלא תשתה ממעיין החן שאנכי נותנת לו דרך לב מרים הבתולה. זו הסיפור איך ההתנצלות מתרחשת."