תומאס אקווינאס בא. הוא קושר את ראשו כדי לברך אותי. הוא אומר: "אני קושר את ראשי אליך, כי ישוע החיים שוכן במקדש לבך. כל התהילה ליישוע."
"אחותי, היום יש הרבה הפתעות בחייך. ישוע רוצה שתקדיש את יומך לאהבת הקודש. הוא שלח אותי לחזור על תפילה זו אליך:
"אבי השמים, אני מקדש את ליבי ברגע הנוכחי לאהבת הקודש. שימרוני זהיר כל היום כך שכל מחשבותי ומעשי ייצאו מאהבת הקודש."
"אני מכסה את הבקשה הזו בדם היקר ביותר של ישוע, בנך, ומסביב לה בדמעות אמו האומללות ביותר.
אמן."
"ראיתי, כאשר חטא נעשה זה בגלל שהנפש אוהבת את החטא יותר מאשר אלוהים ושכנה. דרך אהבה זו המוזרה של הרע, הנפש שותפת לרוע. כך גם בחטאי הלשתן, הגניבה והדין המהר, כמו בכל חטא אחר. הנפש עשויה ליפול לתוך המנהג הסודי של החטא--זה של ביקורת שלילית על אחרים במחשבותיו. בדרך זו הוא שותף ברוח הרעה של הביקורת, ובעבור זמן קצר זה יהיה במילותיו ובמעשיו."
"רוח הביקורת לעיתים קרובות נוסעת בצורה קבוצתית עם רוח הדחייה, הפרקטיות, הסליחה והרוחות האחרים. זהו הסיבה שיש לשמור על מחשבותיך. כי מה שנוצר במחשבותיך קובע בקלות את כל הלב."
הוא יוצא.