הגברת באה כמקלט אהבת הקודש. היא יושבת על כס ובעור פנקס. היא אומרת: "תהלל יהוה."
"מלאכי, היום באתי אליך שוב בחיפוש אחר הסכם בין כל האנשים, כל העמים ואלהים. כמו שאיריתך, לשפוט אחד את השני זה הצעד הראשון לאל-סליחה. עתה תבין נא, השלב האחרון בשאט נפש הוא סימן חסר רחמים החיצוני ביותר נגד אחר - הרדיפה. העוברים נרדפים בבטן על מי שהם ומה יהפכו להיות. גזעים ומוצאים לאומיים נרדפים בדרך דומה מאוד. הכנסייה ואמונות אחרות עומדים בפני קרב מתמשך נגד רודפי. גם אני, עצמי, מרדפת על ידי אלה שאוהבת אותם. הרדיפה היא חסרת אהבה, בלתי סולחת, לא מקבלת, מבינה שגויה וחרצית - כל זה יחד כאחד."
"לכן אין צריך להתפלא שהשליחים שלי והחוזים גם הם נחשבים כטרף לגיטימי לרדיפות השטן. הרבה רע נעשה בשם הבדיקה. הבדיקה חייבת להיעשות דרך תפילה ופתיחות לאמת. יש שמגביהים גאווה בהתנגדות למי שאני משתמש בהם. גם זה הוא רדיפה."
"כל המלחמות והמהפכות מתחילות בשיפוט, אחר כך בלא-סליחה ובסופו של דבר ברדיפות."
"ראה אז מה מעשה אכזר הוא לא-סליחה. ראה אליו מוביל. הוא מוביל לשנא - ההפך מאהבת הקודש."
"ביקשו, ילדיי, את לבבותיכם היום בכל מקום של סליחה, שיפוט או רדיפה. אנכי מברכיך."