שלום ישו הנוכח באוצרות הקודש. אני אוהב ואנכריך אותך, אדוני ואלוהי. תודה שאתה עםנו היום, ישו. געגתי לבקר אתך בצ'פל הזה, אדון, בעוד שאיננו בעיר. תודה על ההזדמנות להיות נוכחים במהלך הופעותיה של אמאך למאריה. מה ברכה גדולה וחרות, אדוני. תודה רבה ישו! תודה, אם מריה הקרובה ביותר, שבאת לארץ והביאת את הריח הקודש שלך לעולם צחור הזקוק ליפוי ולאהבה; זקוק אליך.
“ברוך הבא, ילדי לכל דבר. תודה שערך לי ביקורים בנוכחותי באוצרות הקדש. אני שמח שהקרבת את עצמך בחופשת המשפחה שלך כדי לבלות זמן עםי בתפילה ולהגיע להופעותיה של אמאי. זה היה מאוד חשוב עבורך, משפחתך ועבור קהילותיה. היא השקיעה על כל הנוכחים ברכות אם ואמונות. היא אוהבת את חברי הקהילה שלה ומשמחת שאתם מחפשים קדושה.”
השאר תמיד קרוב לאמאי הקודש ותקבל את רצון לבך - קדושה. אני יודע על תקוותך, ילדי ואני שמוע כל התפילות שלך עבור כוונה זו. סנט פייו שמע את תפילותיך גם כן עבור כוונה זו, והוא מבקש ממני חסדים לקדושתכם ולמשפחתך. אל תשכח על הזמנים שאתה נופלת, אלא רק קום והמשך לעקוב אחרי. זמן הוא מהותי, יקרתי. נשמות בסיכון. המשיך בדרך שפרשתי לך ולמשפחתך לאמאי ואני מנחים אותכם. כאשר אתה מתאכזב, תפל עבור שלום וחסד. אני אוהב אותך ואני קרוב אליך ולא אשיר ממך.”
תודה רבה ישוע. אני אוהב אותך גם כן. אנחנו מתפללים לגדול באהבתי לך, אך לא יכול לעשות זאת קורה, ישוע. לבי מרגיש עריר ויבש תכופות ואיני מבין את זה כאשר עשית כך הרבה עבורי. צריך היה לקפוץ משמחה מאהבתי לך, אלוהים שלי ולא obstante אני מתחושת ככה אבודה, בודדה וריקה מהשמחה האמיתית. רק מרגיש בבית בזמן זה השקט של התענוג, במהלך הליטורגיה של הקדושה או כאשר אנחנו עמוק בתפילה. לא מבין הרבה מה קורה פנים אלי, אדוני, רק שאני נואש ללאך או בשיא, אני בבידוד גם עם הומללה סביבי. מרגיש כאילו אני רק עובר את התנועות של החיים versus חיים באמת, בעזרת כל רגע. מה הבעיה איתי, ישוע? לא כוונתי להיות כך חסר שמחה וכך בלתי נדיב. סליחה לי אדוני על הפעם הרבה שאכזבתיך ונתתי לך לחסור. זוכר את הזמן כאשר הייתי באש מאהבתך, ישוע. אני
מצטער שגעלתי אותך אדוני. אני אוהב אותך ואני רוצה לעשות לך חסד.
“ילדי, זה קורס נורמלי בחיים הרוחניים. אחד חווה גאות ושפל, כמו האוקיינוס שיש לו גאות וגם שלל. יש לחרות ריתמית לחיים הרוחניים גם כן. אל תתמקד ברגשות או בניסיון, כי אלה יהיו במצב של זרימה. התרכז רק בעובדה שאתה אוהב אותי, את ישוע. אתה יכול להתמקד, להרהר ולהתבודד באישיותי ומותי. כך תזכור את אהב�תי הגדולה לאנושות, לכל איש ואישה שבעבורם סבלתי כאבים אינטנסיביים, אכזריות ותעלה, מהאלו שאני מת כדי להציל אותם. אוהב את ילדי שלי כך הרבה עד שהרגשתי לעשות זאת פעמיים אם היה צורך להציל עוד נשמות, אך ילדתי, אין זה נדרש. גדולה הייתה מעשה האהבה השוואתית שלי שהאב קיבל את הקרבן שלי לכל הזמן, לכל העם, לאלו שנפטרו כבר, לאלה שחיו באותה תקופה ואליהם שיולדו מאוחר יותר; כל בני אדם נוצרו ויש עוד להינצל. אהבתי מכסה הכל ומכילה את הכל. זה על מה יש לזכור ולא על הרגשות שלך. בתוחלת בי, ילדי קטן. תאמין שפועל בנשמתך, כי כן פועל. לך רק לאהב אותי ולרצות קדושה. אני חובק אתך ומכניס אותך בליבי הקודש והרחום.”
תודה לך ישו. אוהב אותך.
“ואני אוהבת אותך. לא ניגע לי לשמוע את ילדי שלי אומרים לי שאוהבים אותי.”
טוב, אדוני. אנחנו שמחים על זה!
“בתי, אתה דואג לרב דברים.”
כן אדוני. אני מביא אליך כל הדאגות שלי, ישו. אני משכיב את העוללות האלה ברגליו של הצלב שלך, אדוני, כדי שתקשר אותם לך לעד. אני נותנת לך כל דאגה, חרדה, עולה. טהר אותי, אדוני. תעשה אותי לשלך.
“את שלי, כבשתי הקטנה. את שייכת לי ואני מחזיק אותך בטוחה בתוך לב הקודש שלי.”
תודה לך אדוני ומשיעי.
“בתי, אני מודע לכם על התפילה שהוקרבה לי כאשר אתה ואנשיך עלו להר בחום כזה. אם שלי מודים לכם על הקדשתכם לה. היא הייתה מאוד שמחה. אנא תגידו לבתך שאני מתודה על התפלה והקורבן שלה. כל השמים קראו לה וקיבלו תמיכה ותפילה עבורה. אף (שם נמנע) מצא את עצמו בקושי לעלות והוא סבל מהחום. הקרבנות שלו היו קרבת מופת מאוד. אני לא יכול להתחיל להסביר לך, כי אינך תבין את הרבות החסדים שקיבלתם ב- (מקום נמנע) במהלך העלייה שלכם שם ואף על חסדי רבים שנקנו לעולם, לנשמות שאינן מכירות אותי או רחוקות ממני מרצונן. הקרבנות שעשו כולם היו קרבת מופת לאלוהים בשמים, במיוחד בתקופה זו של חגיגת העלייה של הצלב שלי. בתי, יש לך דבר שאתה רוצה לדבר איתי עליו?”
כן אדוני. כן יש לי. קראתי חלק קטן מההודעה אל (שם נמנע). חשבתי שאני חייבת להבהר נקודה בדיון שיש לנו. עכשיו אני מצטער שלא ביקשתי את רשותך לפני שעשה זאת. סליחה ישו. אדוני, הוא רוצה לשמוע או לקרוא את ההודעות, אך אינני בטוחה שהדבר יהיה טוב לעשות כך. מה אתה אומר על זה, ישו?
“ילדי, (שם נמחק) נבחר לתפקיד מאוד מיוחד, על ידי אםי. הוא הוכן וגודל בחיים שלו לקבל תפקידו בהקמת קהילת אימי. הרבה הודעות ושיחות בינינו היו על קהילת אימי, אך אתה גם מתפלאת על הזמן לחלק את מילותי שנכתבו לך. יש לנו יחס מיוחד, אתה ואני, בכך שאנכי מכין אותך ומשרת כמדריך רוחני שלך. אלו זמנים מאוד מיוחדים
אנחנו משתפים פעולה כשאתה מתפלל לי בפני הישוע הקדוש. אני מבין את הרגישות שלך לחלק מילותי, שיחתינו כיוון שהיא אינטימית ופרטית. רוצה שתשקול זאת; האם לחלוק את אהבתנו זה לזה תוביל אנשים לרחק ממני או לקרבתי?”
אדוני, כשאתה מציג זאת כך, כנראה שזו תביא אנשים קרובים אליך. אינני רואה איך זו יכולה להרחיק אותם ממך אלא אם כן זה יגרום לאנשים להתמקד בי במקום בכך. מאמין שאותו הוא השורש של היסוסי לחלוק. נראה שמאסת זאת במרכז קויים.
לא כוונתי להיות חסרת-לב, ישוע, כי אני רוצה שכל העולם יודע כמה מטעם, כמה יקר אתה ולהידעת כמה מאוד אתה אוהב אותנו. אני מבושה, אדוני ואינני רוצה שאף אחד ידע שהדבר 'אנוכי'. אם זה יכול להיות אנונימי, לא תהיה לי אי-נוחות כל כך לשתף ולמרות שבאותו זמן חווה את האבטחה וההסס הזו, גם אני כואב להשתתף כדי שיוכל להיחזק ולהילמד ממך כמו שאני למדתי. ישוע, אנוכי סותר, זה בטוח! “בנה שלי, אלה הן התחשבותות נורמליות והיא בריאות אף על פי כן. אני מורה לך לאמן את ישו בעת הספק והאבטחה. גם אני משאיר אותך עם ההחלטה מתי לשתף ועם מי אנשים, כי בזמנים ששתפת עם אחרים, התפללתי תחילה. למעשה, לפני שקראת חלק מממילותי (שם נמחק), תפללת לי לרוח הקודש ראשונה. האם אתה זוכר עכשיו?”
אני חושב כן, ישוע.
“בטח ברוחי ובהנחתי שלי, אך רק לאחר התפילה ושמיעת קולי בלבך.”
בסדר, ישוע. אדוני, גם אני דואג למה שיכול לקרות אחרי השתתפות עם הקהילה, אם זה יקרה (השיתוף במילותיך). לא רוצה להיות הסיבה לרע ולחושים רעים.
“Zeh nishma, beni, ach at lo nechashav al ma she'acherim osim im devaray. Ze yehi bechiratam, baty. At doreshet al shituf devaray im (shem mutzah), aval ani rotzeh sheta'asu et ze. Acharei ken, hanich lo le'hachlita ayfo mi'kan ve'achaz ba'emunat b'o ke'mosad ha'kehilah hatmuna shel Imi. Be'derech zeh, at gam ohezet be'Ima uvebechirat Ha'. Haverta et zeh, beni?”
Ani choshav sheken, Adonai. Ima ha'mevorachah bachara ba'(shem mutzah) le'tafkid zeh, ve'al yedei achazut bo l'hanich otanu, uve'achazut bo la'shatof et devaray she'natan li la'kehilah (o k'shehu nish'a la'kehilah), ani mabiyach et emunati ba'Ima ha'mevorachah vebevchirat Ha'(shem mutzah). Zeh hahu skimat ha'havaya, Yeshua?
“Ken, yaldi. Ze hu ha'torah she'ani rotzeh l'lamdecha. Tov meod amarta!”
Toda raba, Yeshua. Ata m'eod chasud ve'savlan im yeled pashut k'mo ani. Ani lo tov b'haskama ma she'omar, Yeshua, ve'ad she'ani osheh et ze, anochi shocheach (k'dei kol zman). Toda al shelo l'hifrish otani, Adonai.
“בתי, יהיו הרבה זמנים קשים קדימה לקהילת אמי. גם ישנם החלטות קשות שיהיו משקולות כבדות (שם מוחזק), בני. דברי על קהילת אימי יועילו בזמן המבחנים הגדולים. אף על פי שרוב מה שנכתב לא יהיה מבין אותו בתחילה, כאשר הדברים מתרחשים ודברי נקראים שוב ושוב יותר יהיו מבינים. המסך יחליק מעט מעט והמענה העמוק יגלה. כבר מצאת זאת להיות נכון, אינה כך ילדי?”
כן אדוני; עד כמה שהצלתי את זה להיות המקרה. זה תמיד יותר ברור בדיעבד ואפילו כאשר הזמן עובר. כשאני חוזר לקטעי יומן מוקדמים אני מוצא הבנה חדשה ומענה עמוק יותר. לפעמים אני חשב שאולי רק שכחתי שאתה אמרת משהו; זה נשמע חדש.
“כבשתי הקטן, זאת כך כי יש הרבה מדי לך להבין בכל פעם אחת. גדילה דורשת זמן, ילדי.”
כן אדוני. אני רואה שזה כן. אדון, יש לך עוד משהו לאמר לי?
“כן ילדי. אתה תתמקד בהכנת הבית, בעריכת חבילות ובמספר משימות כאשר ביתך רשום למכירה. זה ידרוש זמן רב ואנרגיה רבה. אל תפחד שתהיות מותש מהדברים האלה, שאינם רוחניים בטבעם אך חשובים מאוד, כי אני עם אותך ואשכיח לעבוד בנפשותיכם של כל משפחתכם. בעוד אתה עובד על הבית, אתה מתכונן לשלב הבא במסעך. כאשר אתה מסנן חפצים ומחליט מה לנתר למזוודות ולמה להעביר לאחרים, תתחיל במסע בחייך ותזכור קשיים וזיכרונות יקרים גם כן. בזמן זה אני אשכיח לעבוד בנפשתך. אתה תחיל בתהליך של ניתוק ואתה תחל להיכנס לתקופה של עזיבת דברים, אירועים ואנשים מאחוריהם. הם ישארו בלבך, אלה שאינם יקר לך אך תתחיל בתהליך של "הפרדות." חיזקו ילדי שלי, כי אני עםכם כמו אבי בשמים. אתה עתה מתכונן להתחיל בשלב הקשה של סיום הזמן בארצך כדי להחל במנוסתו של מצרים.” השקיעו והתבוננו בדברים שאמרתי לכם. חשבו על הדמיון בין חייכם לחייהם של המשפחה הקדושה. ילדי, למה יוסף לקח את אימי ואותי בלילה למצרים?”
לברוח מהרודס שרצה ליטול את חייה.
“כן, ילדי. יוסף הקדוש השמיע לאזהרה שניתנה על ידי המלאך שלי והוא יצא במהירות. היה אחראי להגן על אמי ואני, ולזה הסיבה הוא עשה מה שהנחיך אלוהים. בהגנתי, הוא שמר את הישועה לבני, הגן על מה שיבוא, הכנסייה האמיתית שלי. לכך, ילדי הקטן, יוסף הקדוש הוא המגן של המשפחה הקדושה והכנסייה. משפחתכם גם צריכה לצאת, לעשות את רצון אביו שלי. תהיה כל אחד תחת הגנת אמי וישוע הקדוש ותלכו למדבר שם תקום קהילה כאווז לחרבות אחרים. בעשיית רצונו של אביו שלי בהזמנת אימי הקדושה, תהייה כל אחד מוגן, אך יותר מכך, קהילתכם, שהיא של אמי, תהיה נמל בטוח בסערה לאחרים בזמן המבחנים הגדולים. רואים את זה ילדי, כמה חשובה משימת אימי לקהילתה? האם מתחילים לראות, קטן?”
אני חושב כן אדוני, אם כי כנראה רק קצה הקרחון. אני יודע שאיני יכול להבין מלא, אך אני מאמין שזמן הרדיפות יהיה שלא כמו כל זמן אחר שנודעים לו.
“כן בתי. זה יהיה כמו הימים בכנסייה המוקדמת כאשר השטן רדף את הכנסייתי הצעירה והרבה קדושים נכנסו למלקותי הגנוזה. עם זאת, זה ייגרם יותר, כי הכלים ואמצעי הנשק של האדם נמצאים עכשיו הרבה יותר קטלניים. יהיה נזק רחב היקף ואובדן חיי תמים כמו בכל זמן אחר. כן בתי, זה קשה להבין. אל תשתפחי, כי אני עםך. לא אשמיט את שאריתי. הקהילות של אםי יהפכו לואדי של שלום, אהבים, מחסה והגנה דרך אותם אבנה את הכנסייתי וחיים כפי שנודעים אותם יהיו יותר, כי אםי תלמדך דרך חיים חדשה. בתי, ‘דרך זו החדשה’ היא חדשה לך ולילדי אחרים שלי, אך זה לא חדש במובן שהוא הדרך שאלוהים תמיד התכוון לחיים על הארץ לבנו. יהיה הרבה עבודה גופנית, אבל יותר שמחה, אחדות ואהבה. כולם יסגדו לי, האל האחד, בורא הכל, הבן ורוח הקודש. ילדיי ישתחוו באיחוד ויאמינו בנוכחותי האוקריסטית. כן בתי זה נותן לך תקווה גדולה,. התמקד בהבטחתי אליך ולמשפחתך, לקהילות אםי, לחיים חדשים. זה יקרה, בתי. תתחזקי לב. כאשר קשיים ונסים באים ואתה מרגיש נבדק, בטחו בי ישו. התפללו לאחים ואחותות שלכם שלא מכירים אותי או אינם עוקבים אחרי. זמן בא, אם כי הוא כבר כאן, שבו אלה שאינם מחליטים צריכים לבחור אתי, האור או יריבי החושך. הזמן הפרדה קרוב. התפללו, התפללו, התפללו ללבבות להיפתח אלי, האל. זה הכל בתי הקטנה. נכנסו לתקופת ההכנות של משפחתכם עם שמחה ידועים אתם נותנים לי ‘כן’. יש לך ביטחון בזה. אםי קיבלה את הכניסתך לה ולכן אתה שייך לה וגם אלי. אין יכול להיות להרוג לנשמותיכם. חדשו את ההקדשתכם, המשיכו להתפלל ולתקוע זבחים ונחלץ הזמן של סגירתם. סגירה לחיים הישנים שלכם. כאשר הפאזה זו מגיעה לסיומה, מתחילה משימת אביו.
“לכו בשלווה יקרי לי, בטוחים בנוכחי ובאהבתי.”
תודה רבה, ישוע האהוב עלי. אני אוהב אותך ואמון בך.
“אני מברך אתכם בשם אביו, בשמי ובשם רוח הקודש שלי. לכו עתה בשלומי. היותו אהבה לאחרים.”
תודה רבה, ישוע האהוב עלי! אני אוהב אותך!