יום שבת, 3 בנובמבר 2012
יום שבת-לב מריה-עונש וצנאקל.
אמא של האלוהים מדברת לאחר המיסה הקורבנות הטרידנטינית הקדושה לפי פיוס החמישי בבית הכנסייה בגטינגן דרך כלי הנגינה והבת שלה אן.
בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקדושה אמין. במהלך המיסה הקורבנות הקדושה הופיעו רבים מקדושים שוב. ראיתי את ארבעת הבשורות ברורים מאוד. הם הגישו עצמם דרך תנועותיהם. פעמיים ושלישית הם הצביעו עם אצבעם על הכתבים הקדושים. הארון היה מואר בהיר עם המלאכים של הארון משתחווים בציפה. המזבח הקורבנות והמזבח של מריה השקיעה שינויים בוהקים באורה. מזבח מריה הוארה עוד יותר במהלך הפרטרניטה, אך גם בעבודה ובתפילת התווספות. הרוזה מיסטיקה, הנוכחת כאן בבית הכנסייה, זרחה עם חבילה של ורדי אהבה אדומים לבנים ושחורים.
היום תדבר גבירתנו: אנא, אם השמיים שלכם, מדברת בדקה זו דרך כלי הנגינה הרצון העקבי והעניו ובתי אן, שממש בתוך רצונו של האב השמיימי ומחזירה את המילים שאינם באים ממנה. מילות אלה ניתנו לה והיא חוזרת עליהן - היום דרךי, אם החיבה ביותר שלכם, כי היום זה צנאקל שלכם ונתתם לצנאקל הזה, אולמת הפנטקוסטוס, ותשתו עםי, אם החיבה ביותר שלכם.
בני יקרותי, זמן בנו ישוע המשיח קרוב יותר וקרוב יותר. אנחנו עושים אתכם רכים, רכים לסבל שצריך להגיע אליכם. תסבלו הרבה בזמן זה. כמו ששמעתם בפרטניטה, הזמן של גולגותה של בני הגיע. הסבל יגדל. דרך זאת אתם כופרים, בני יקרותי.
"האם הכפרה נדרשת בזמן הזה?" שואלים את עצמכם. כן! במיוחד היום, כאשר רועכם הראשי התעלל וברור שהוא מלמד טעות. הוא נכנס למסגד מספר פעמים, והורה על האמונה הבין-דתית באסיזי. בכל מקום שאפשר לחיות בה אמונה זו, והאמונה הקתולית נבגדה ונמכרה. זמנו של הגלובליזם הגיע. הכנסייה נראית גלובלית בכל המדינות. האם זה איסלאם או בודהיזם או כל קהילה דתית אחרת, בכל מקום שם צריך למצוא וללמד משהו מהאמונה הקתולית. האם יכול להיות, ילדי היקרים שלי? האם תוכלו אי פעם לוותר על הכנסייה הקדושה של בני ישוע המשיח, אותה יסד הוא עצמו? לא, ילדי מרי היקרים שלי, אתם לא יכולים, כי אני, אםכם, מנחית, מכוונת ומגבשת אתכם. העברתם את רצונכם לאב השמים. מה זה משמעותו? האם עדיין תפעלו לפי רצון עצמכם? לא! אב השמים ינחה אותכם. הוא מדבר אליכם דרך הרבה הודעות.
צאנו היקרים שלי, מאמיני היקרים שלי, עולי רגל היקרים שלי ומתלמדים היקרים שלי, אתם מאמינים בהדרשות הקדושות האלה שלי ואתם תהלכו בדרך הזו, דרך האמת. ברור שהסבל כולל בתוכה. ללא סבל אין ישועה אפשרית. גם נשמותיכם יישעו. חוויתם הרבה דברים בחייכם והוכנעתם, אך זמן בני הגיע עתה. הלאה, ילדי היקרים שלי! התאמצו והמשיך ללכת בדרך להילחם ברע!
השטן כבר השתלט על הכוח שלו מזמן. אבל הוא יאבד את הכוח הזה. זה הסיבה שהוא עדיין משך אחריו רבים מאמיני הדתות שונות, גם בכנסייה הקתולית. כבר יש הרבה מביניהם בין הבישופים, כי הם לא עוד מוכנים להאמין בדוגמות ולא עוד מוכנים להאמין באלוהים השלישי. הם דוחים אותי אף על פי שאני אם הכנסייה. הם הולכים בדרכם, הדרך הלא נכונה. הם כבר גנבו מהרועה העליון את האינפאליביליות שלו. הרועה העליון, אביך הקדוש, לא יכול עוד להכריז מ"קתדרה". הוא חי במודרניות ומנחה אותה בכל קהילות. הכל נראה מודרני. המסורת אבדה. זה שקר שאהבתי הכוהנים חיים באמונה האמיתית. הם מפיצים שקרים ואמונות טעות.
האם תעקבו אחר דרכי, ילדי, הדרך המיוחדת והקשה הזו, כי אני, אם הכנסייה, מאפשרת לי לנהל את הדרך הזאת. אני ממשיכה לצור אותכם כי אוהבת אתכם ומעוניינת להביא אתכם כאישיות אל האב השמיימי. תגדלו ותבגרו והכריזו על האמת ותשארו באמת, גם כאשר יעשו לכם הרבה דברים, במיוחד כשאתם מרדפים, מבוזהים ושמך נדרס. אתם, ילדי, אינכם כלום בעיני אחרים, אך בעיני אביכם השמיימי אתם הכל. אתם אישיותות חשובות ואתם צריכים להיות יכולים...
לא שמעתי, אם הקדושה.
גברתנו ממשיכה: ... תהיו לי בן באהבת ישו המשיח. אישיותות שאני יכולה לצור אותם והם מפיצים אהבה בכל מקום, במיוחד את אהבת האמת.
תצטרכו לסבול הרבה דברים. במיוחד אתה, ילדי, תעודד סבל עוד אם הכוהנים לא מוכנים לוותר על אמונה זו השגויה ולחגוג את הקורבן הטרידנטיני הקדוש באמת לפי פיוס החמישי.
עד כה יש רק מעט מאוד כוהנים, הם יוצאי דופן שמחזיקים בטקס הקדוש של המיסה באמת, אך במערותיהם, לא בציבור, זה אומר, שהם אינם הולכים לציבור, אלא נשארים מוסתרים. הם לעולם לא יומרו: "אני מחזק את סעודת הזבח לפי פיוס החמישי בטקס הטרידנטיני." לא! הם ידעים שאלו יעשו זאת, אזי ישלחו אותם הרשויות ככוהנים. אתה צריך ללכת. ורק זה אני דורשת מכהנים אלה, שהם יתנו על הכל, כל דבר, גם רצונם העצמי, בעזרת התמסרות מלאה ועזיבת הכל שקרוב ואמיץ להם. לאהוב רק את בני ישו כריסטוס, האב השמים והרוח הקדושה, זה דרכם. הם לעולם לא יסוטו ויאכפו רצונם העצמי. הם אינם כלום, אך הם הדבר היקר ביותר בעיני בני ישו כריסטוס בכנסייתו החדשה, שבנה כבר. הוא עצמו עדיין מחכה להקמת הכהנות.
זה טרם רחוק עוד, יקירתי הקטנה. אני טרם סיפרתי לך שמבחנתך נגמרה. אך אם תתנהל קהילה בדרך זו בין היתר, לא תצטרך לסבול את המבחן יותר, כי אתה יודע, בני ישו המשיח, מסבל את הכהנות מחדש בלבך, בלבך. זה הוא עצמו המסובל. ואתה עובר עם אותו ניסיון. והוא מריר לך. זה מעבר לגבולותיך. תוכל ללכת בו, אך גם תבכה ותתאבל, כי אתה אדם ובענייני האדם אתה עוד ניתן להטעיה. הרשע יבא ורוצה לסטות אותך מדרך האמת הזו. אבל לא תשקע לו. תוכל לידע בין טוב לרע. ואתה, חבורתי הקטנה, עובר בדרך זו הקשה ביותר לגולגותה עד לפסגה. שם תחווה את הכנסייה החדשה בגדולה ובעוז. והזו מה שאתם מחכים לו ומהכן אתכם לכך.
מה המצב של תנועת שנשטט כעת? אני רוצה לציין אותה היום כי היא הלכה בדרך הלא נכונה וכי, לאסוף, היא חייה בטעות. האם תנועת שנשטט צופה כי יוכרז מייסדה, אב ג'וזף קנטניך, לקדוש על ידי הרועה העליון הזה שמזכירים אותו ומשבחים אותו בכל הטונים בגלל דוגמתו? האפשר זאת, יקירתי? האם דרך שנשטט שלי, שאב הכהנות היקרי והמקימי של תנועת שנשטט החל אותה, יכול להיסחף? כן, אם לא חייה באמת הזו, הדרך זו מסיחה.
אתם, ילדי שונשטט האהובים שלי, אתם מכירים זאת. אבל גם הכוחות המובילים בתנועת שונשטט לא מזהים אותה. הם חושבים שהם יכולים להמשיך ולהתפלל למען ההקדשה וההכרזה על הקדושה. תהליך זה של הוכרה לקדושה נמשך כבר 37 שנים עתה. אבל הוא לא יעבור צעד אחד נוסף. זה מתקדם במשך זמן רב. אתם מקבלים מילים אלה, תנועת שונשטט האהובה שלי, מהשמים, ממקימיכם, אב יוזף קנטניך.
אמר הוא: "באותה תקופה, ב-1968, הוכרחתי לחגוג את ארוחת הקומוניה בכנסייה החדשה הזו, כנסיית התריסר. אבל לא חגגתי אותם. בחשאי בלבי תפלתי את המיסה הטרידנטינית של זבח הקודש. לאחר מכן לקחני אב השמים לשמיים, ושם חיי בקדושה. בקדושים חיים האלה שמחו באמת. הם ילכו בדרך זו, בדרכי שאנכי הלכתי לפני כל השונשטטרים. רבים כבר הלכו בדרך הקדושה וחיו איתי בכבוד, שם אני חי. אך, ילדי האהובים שלי, משם בשמיים אוכל לעשות יותר ולעשות יותר עבורכם. אתה, ילדי קטן, נדחה כאשר דיברתי, אביך קנטניך. לא הורשתי לדבר. הייתי מנודה ונשאר לבד ובודד. כבר לא האמנו שאני יכול להמשיך לצורת ילדי שונשטט דרך אם המולדת. ואתם, ילדים שלי, השחררתם. אתה, קתרין האהובה שלי, ואתה אן האהובת שלי, יכלו ללכת כי הלכתי בדרך הקדושה. אך אנוכי, מקימי התנועה שונשטט האהוב עליכם, כבר הבטחתי לכם זאת שהאתם תמשיכו להלך בדרכי שונשטט, אבל באמת. מיד הבינתי שתיפרדו מתנועת שונשטט. אך אלה האנשים, הכוהנים, אביו ואחיותיהם, שעשו לכם הרבה צער, יוכלו עתה לחוות את הסבלה הקשה ביותר. הם יחוו ויקבלוה."
אם לא, אז אני חייב לומר להם, אנחנו האב השמיימי: אין לי מכיר אתכם! אתם לקחתם את הדרך הלא נכונה והפרשתם אותי, האב השמיימי בטריניטי, כמו גם את אם הקדושה שלי, שמשתבחים בה בתנועה הסכונשטאטית כאם מופלאה שלוש פעמים. אני צריך לנצח שם, אך לא כך, ילדי היקרים. זה לא אפשרי.
עתה קרוב מאוד היובל ה-100 לתנועת הסכונשטאט. בשנה 2014 זה כבר קרה. הזרם של האב צריך להיכנס לעומק והסכונשטאט חייבת להמשיך לגדול בעומק. היא גדלה לרוחבות, אך לא לעומק. וזה מה שאני דורש מכל אלה שיושבים בסכונשטאט, ש למשל עשו את ההכרזת החברות והסגרו את הגן המריוני. האם אתה, הענפים של הקהילה הגברית, כבר סגר את גן מריה? לא! אתם עוד בטעות. אני קורא אליכם: הלכו בדרך הנכונה, אחרת התנועה הסכונשטאטית לא תגדל ובעיקר לא יקדם הקנון של אב קנטניך.
אני אוהבת אתכם כל אחד ואחת, ילדי היקרים, ילדים יקרים של מרי. היום גם נוכח כאן כרוזה מסטיקה, אתם שמשתבחים אותי, אתם שאוהבים אותי ואתם שלא מפסיקים לי. אני אוהבת אתכם ללא גבולות וממשיכה להיות אם הכנסייה ואמא היקר שלכם, שתוביל ותנחם, שתמיד לא תעזב גם בזמנים הקשים ביותר של צרה.
ועתה רוצה לברך אתכם עם כל המלאכים והקדושים. אתם חייבים להמשיך להיות ילדי הסכונשטאט. זה מה שאב קנטניך אומר לכם מהשמים. אתם תרסקו בראשו של הנחש עמי. זכרו, ילדיי. בקרוב זה כבר קרוב. הבאה השנייה מוכרזה.
אני אוהבת אותך ומקבלת אותך בזרועותי האימהיות ואעמוד לצידכם בכל זמן, במיוחד בעת צרה. כך אברכך בטריניטי, באב, בבן וברוח הקודש. אמן.
תהילה וברוך יהושוע המשיח בסקרמנט המוקדש של המזבח ללא סוף. אמן.