יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

יום ראשון של חג המולד הרביעי.

האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית בבית הכנסת בגטינגן דרך כליו ובתו אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. קבוצות גדולות של מלאכים צפו לתוך בית הכנסת הזה מכל ארבעת היכונים וצברו סביב הטאבורנקל. אם הקדושה זרחה באור מבריק ומזהה, במיוחד הסמל האבי.

האב השמימי יומר: אני, האב השמימי, מדבר עכשיו בדקה הזו דרך כלי רצוני, משמעתי והכנעתי ובתי אן. היא שוכבת ברצוני ואזנת לדברי ומשיבה אותם. אין דבר ממנה.

בני יקרי, ילדי אב, צאני הקטנים והעדר היקרים שלי, היום חגגו את זה ארוחת זבח קדושה עם כל הכבוד. מרגישים, בני יקרי, כאן יש קודש, כאן נוכח האלוהות השלושית, כאן ישו המשיח בטאבורנקל, כאן מקבלים אותו בשר ודם, בדיביניות ואנושיות.

בני יקרי, האם לא נתתי לכם הכל? קיבלתם את החסדים הגדולים ביותר שזרמו היום. קבלתם אותם והודיתי על כך. כמה מעט, היקרים שלי, עדיין מוכר ומנצח זה טקס הזבח הקדוש. הוא עוד נידון. למה? כי הכוהנים שלי לוקחים סמכות וחושבים שיכולים לשלוט במאמיניהם. בקרוב יגיע קץ לכך, היקרים שלי.

וא איפה אתם עומדים, בני הכוהנים היקרים שלי? על פני התהום! אם לא תתחרטו בדקה האחרונה, יגיע אחר כך דין נצחי. האם תקומו לפני השופט הנצחי שיאמר לכם, "איני מכיר אתכם, סורו ממני"? אם מקבלים דבר קדוש זה לא בשווה, תאכלו דין. כמה אוכלי התבשיל היום. כן, יידונו.

אתם, האהובים שלי, מקבלים חיים נצחיים. שוב ושוב אתם מקבלים את בני, ישו המשיח, בקודש. ואתם מאמינים עמוקות ובעוז באמת זו, כן, אתם מושערים מהקדושה הגדולה ביותר של בני. כמה אינם, כמה כוהנים.

אתמול הורשתם לחוות זאת. בני הכהנה האהוב עלי, אליו אני רגש גדול, הזמנתי אותו לבית הכנסייה שלי. זה היה אנוכי, ילדי, שהגדתיך. לא היו דברים אלה שהאמרת. ואתה הרגשת עמוק בלבבך שאנחנו מונחים על ידי, שלא אתה לעיתים קרובות. כמו צעצוע אני זורק אותך חזרה וקדימה והרשות לי זאת דרך כניעותך המוחלטת, בנית לבי לחלוטין ומסרת רצוני אלי. מטרותיכם, האהובים שלי, תהיה שמחת עולם נצחי.

כמה אנשים ומאמינים מפסידים את השמחה הנצחית הזו. הם נפלים לתהום הנצחית, שם יהיו בוכה ושינוי שיני לנצח. פעם אחר פעם אני, האב השמיימי, אזהרתי את בני הכוהנים לשוב בתשובה, למצוא דרכם חזרה אלי, לעשות וידוי ראוי ופניטנטיאלי. האם עושים כך בני הכהנה שלי? לא! הם צוחקים עלי, בוזים לי, גונפים אותי ואתכם, הצאן הקטן והאהוב שלי, אתם כופרים עבור הכוהנים הזו.

בן הכוהן הזה, שישן איתך אתמול ודברתי אליו, מוגדר. בחרתי אותו מבין כמה כהנים. האם הוא משמעת לי? האם הוא הולך בדרכי? האם הוא לוקח על עצמו כל הקשיים והוא שם עבורי, רק עבורי? האם גם יכול להרים את חייו למעני, כמו שעשתיתי? האמנתי לא גם נתנתי את חייה למענכם, בני הכהנים שלי, כן, גם למענך. אני מחכה לתשובתכן לישועתכם הרצונית. לא אשבר את רצוניכם. תמצאו אותי בכל החופש, היותם ישרים ופתוחים ולא להסתר דבר.

כל הדברים יגלו, בני הכהנים שלי האהובים. זה רצוני בשלב האחרון של בואו של ישוע המשיח ואמי הקדושה בויגראצבאד, המקום המפורסם לחסדי אימי, אם הנקייה והמקבלת ומלכת הניצחון.

לא עוד הרבה זמן, ילדים שלי, אז תגיעו אירועי. זה יגיע מאוד בקרוב. זה ממש מחוץ לדלת. השימו לב לכך! הסימנים הגדולים יופיעו בשמים עבורכם שמאמינים ורוצים לחזור בתשובה. לאחרים יהיה דין נצחי. הם יחרו ויחלפו ולא ישארו עוד. אני עדיין מנקה אותם היום, ילדים שלי, ואעריך אותם קשות כדי שלא יוכלו לומר אחר כך: "לא ידעתי דבר. אב שמיימי האהוב, מדוע לא פתחת את רצונך לי? הייתי הלכת אחרי."

לא, בני הכהנים האהובים שלי, לא תוכלם לומר זאת. אני, אביכם השמימי, יש לי תשוקה גדולה כל כך לכם, אנוכי נצרך בתשוקתי, כי אוהב אתכם ללא מידה. באו, באו, שכן ישוע המשיח בטריניטי רוצה להיכנס ללבבכם כישוע התינוק בחג המולד. תהא לידת ישוע המשיח בליבבךם. זה רצוני. זו תוכניתי. אתם צריכים לציית לתוכנית הזו.

ואתה אני מברככם בטריניטי, בשם האב והבן ורוח הקודש. אמין. אוהבתכם ומעוננת להיות עמכם לנצח! שמחו בחגיגה הגדולה הזאת של לידת בני ישוע המשיח בליבבכם כי אתם נושעים לעד! אמין.