יום שבת, 12 ביוני 2010

שבת-מרי-סטין-סאטורדי. סוף השנה לכוהנים.

אמא הקדושה מדברת בליל הכפרה בקפלה הבית בגיריץ באלגאו לאחר המיסה הטרידנטינית הקדושת גם לעולי הרגל בהרולדסבאך דרך כלייה ובתה אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמון. לפני ובמהלך המיסה הקדושת, נכנסו למקום זה קהל גדול של מלאכים מכל הצדדים. הם גם נכנסו לחדר החולה. שם הם כרעו עמוקות והיו שמחים שהרשו לי לבצע את המיסה הקדושה בחדר הקודש היום. הודו לישוע ואב השמים, שאפשר לי להשתתף במיסה זו של זבח היום.

גברתנו תאמר: אני, אם שמיימי ואם יקרה, מדברת עכשיו דרך כליי הנעימה, השומעה והצנועה ובתי אן, שהראה את כל התוכנית ברצון האב השמיים ומחזירה את מילותיו ומילים השמים, שאני, כאמא שלנו, מדברת אליכם היום.

ילדי יקריי, בחירי וילדיה של מריה, גם אני רוצה לדבר אליכם, עולי הרגל בהרולדסבאך. היום, ויגראצבאד והרולדסבאך מאוחדים זה בזה בתפילה לכפרה. אותן חסדי שזרמים כאן בוויגראצבאד זורמים גם בהרולדסבאך בשעה זו, כי אתם מציינים היום ליל הכפרה ומתכפרים כל הלילה, כמו שעשיתם בהרולדסבאך.

עולי הרגל יקריי, אלה שאתם שם בהרולדסבאך לליל הכפרה, אתם מביאים קורבנות רבים בלילה הזה. אלו יעזרו לכוהנים שרוצים לחזור בתשובה. תסייעו להם לקבל חסדי ההפיכה.

ייקרי ילדי מרים, גם אתם במיוחד מקיפרמים, מתפללים ומתקרבים למקום התפילה בויגראצבאד ובכפל ביתכם בגיריץ. יקרותי, לא תתנו שעה אחת של עבודת אלוהים לעבור ללא קפרה. כל יום אתם תחגגו שם בשעת הרחמים ב-15:00, ותעבדו ואחר כך בחמש בערב תשובו לחוג שעת הערצה בכפל ביתכם.

ייקרי ילדי, כמה חשובה הדבר בזמן הזה שתסגדו לבן יקר לי ישוע המשיח פעם אחר פעם בסעודתו הקדושה של המזבח. הוא רוצה להיות מוערך ונסגל. כמה מעט מכבדים את סעודה קדושת זו של בן יקר לי ישוע המשיח היום. כמה מאוד הוא מרגיש בודד ונזנח על ידי כל הכוהנות, שמגדלים אותן השעות של עבודת אלוהים כך מעט, כן, שאינם מאמינים בנוכחותו של בן יקר לי ישוע המשיח. כמה הוא נבזה בסעודה קדושה זו ובאוקריסטיה הקדוש.

בן יקר לי עדיין מחכה לארוחת הקורבנות הקדושה, לארוחת הקורבנות הטרידנטינית הקדושה, שאינם חוגגים אותה בישופים ואנשי הדת האלה, גם לא על ידי האב הקדוש שלא מגיע לחגוגה בפומבי. כמה הכוהנים משקרים בסקרלגיות, בסקרלגיות קשות מאוד.

כפרו על זה, ילדי היקרי לי, ילדים יקירי מרים ואתם שמבצעים את ליל הכפירה הזה מקרוב ומרחוק. תפללו, כפרו ותזבחו, כי רק כך ניתן לעזור לכנסייה העולמית הקתולית במצבים קשים אלה, שכמה יכולים ורוצים לחזור בתשובה. אתם יכולים לגרום להם זאת על ידי התפילה בטריס אגני. ככל שיותר יוכפרו, יותר הכוהנים יוכל לאחר מכן לחזור בתשובה. הם יהיו תודה לכם כאשר אחד יום יבינו כי רק חג הקרבנות הטרידנטיני הקדוש מוכר על ידי בן היקרי לי ישוע המשיח. זהו בלבד הוא חגו הקדוש, בו מאפשר לעצמו להתגלמות על ידי בניו הכוהנים, שמקיימים אותו ולא את הרועים העליון. רק הוא מחליט על כנסייתו הקתולית והאפוסטלית הקדושה, שהופקרה והוא ממשיך להיפקרר.

הכל ייהרס, ילדי היקרי מרים. האם אתה יכול להבין את הצער של בןי ואשת השמים? האם לא עשה הכל למען בניו הכוהנים? האם לא בחר וקידש כל אחד מכוהניו? האם הם קיבלו אותו? לא! עד היום הם אינם מקבלים אותו, כי חברות האוכל עודנה תקפה בכנסיות המודרניסטיות האלה, והם שומרים על חברות זו במזבחי העם. הם אינם פוסקים להכעיסו בדרך החמורה ביותר, כלומר, בןי ישוע המשיח, עם אותו אני, אם הכנסייה, סובלת בצער הגרוע ביותר. אני בוכה דמעות של דם עמו, בןי, שמשיך לגרום לדמו לנזול על המזבחות שם נחוג חגו הקדוש לקידוש ולקורבן.

בני הכהנים שלי, שמבצעים את המסה הקורבן הטרידנטינית, נותנים עצמם על מזבחות אלה עם בני ומשתכלים את קורבנם בגביע. כמה מריר זה לבני שכמעט אף אחד לא עוקב אחריו וכמעט אף אחד רוצה לעקוב אחרי ולעקוב אחריו בדרך הקשה הזו שבני בחר בה. האין הכל בתורה? אתה יכול לקרא זאת, יקרותי שאינכם מקבלים את בני.

כל דבר נבואתי. כבר במקרא כל הנביאים הורדפו. כן, הם אף הוצאו להורג. ואיך אתם עושים היום עם שליחיו של בני ושל האב השמימי? אחד בוזה אותם, אחד גונף אותם, אחד דוחה אותם, וחדש גם הרוג אותם היום אם היה אפשר לך. אך האב השמי עצמו שומר על שליחיו שלו, והוא יאלץ להביא את המאורע הגדול הזה, שאין לו קשה מאוד. ואני, כאמא הכנסייה, מחזיקה פעמים רבות בזרוע זעם של האב השמימי כי אני מבקשת עבור בני הכהנים שלי, עבור בני הכהנים שלי שאהוב אותם כל כך ושרוצה להביא אותם אל לב בני, לליבו הדולק. הוא הקרב הכל למענכם. הוא בחר בהם ורצה רק שהם יתחרטו עמוקות ויישבו וליטלו תועלת מהסקרמנט הקדוש של החרטא.

למה אתם לא עושים זאת, - למה לא, בני הכהנים האהובים שלי? למה אתם לא הולכים אל זה הקודש הזה? אינו בנו מחכה באגדף ללביכם הנכונים? הלא תביאו סוף כל הסבלות לשוני? אתם יודעים שאתם עומדים על פני הבור, ודרך קטנה ואתה כבר טובעת בבור העצום. האמינתי, בני הכהנים האהובים שלי, שאין זה מר ללב אמי השמים שלא תעבדוני גם אתכם? אתם עוזבים כל אחד בשמים לבדו. כח הגאווה התחזק ביכם. למה לא תשובו? למה לא תחזורו סוף כל החטאים שלכם? אם אמא סופגת ובורחת דמעות דם במקומות רבים. כמה שליחים צריך לכפר עליכם היום? עד מתי עוד תצטרך לכפור? האם אתה רוצה לטבוע עמוק יותר בחילול הקודש ולבצע חילולים נוספים?

בני הכהנים, התעוררו סוף כל הסבלות! הזמן הגיע! ישו המשיח ימלוך בעצמו! הוא יעבוד בעצמו! מה יהיה לכם אז? אז אין לך חזרה, כי הרגע האחרון הגיע עכשיו. ואמא הכי אהובה שלכם עוד שואלת על כסא האב השמים, כן, אנחנו מבקשים מהאב השמים שלא יתפנה כוס זעם שלו כעת. יהיה לו רחם עליכם בכל זאת, ויהפוך אליך ברחמיו ולא רק בעצמו. לפני זה אתה צריכה לחוש פחדים אנושיים גדולים, שאינך חשה עד היום. למה הפחד מהאל נעלם לגמרי ביכם? למה יש לכם רק פחד מאדם ואין לכם לפחות פחד מאלהים?

כן, אמא הכי אהובה שלך תמיד שואלת את השליחים שנבחרו לכפר, לזבוח ולהתפלל ולא יותר. אתם לא מכירים אותם. אתם בוזים להם. אך האב השמים מראה אל כפורו של משיחיו המוכנים, שהם נותנים עצמם לו, כדי שלא לגרום לנשמות רבות ונשמות הכהנים לטבוע בבור.

אודך לכם, צאן קטנה יקר לי, נבחרי ואנשי מרים שלי. כפרו במידה מיוחדת הלילה הזה. אמא אוהבת אותכם ללא גבול. וכעת אברכ אתכם עם כל השמים, עם כל המלאכים והקדושים, בטריניטי, בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקודש. אמן. חיי באהבה! היותו עזים וחזקים, כי המאורע מגיע אליכם בלתי נמנעת!