יום שני, 2 בפברואר 2009

חג הנרות.

גברתנו מדברת דרך ילדה שלה אן לאחר המיסה הקרבתית של הטריידניאן הקדושה.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. קבוצה מאוד גדולה של מלאכים הופיעה היום. מזבח מריה היה באור נוצץ. קרני אור יצאו מהלב של אם ההקדושה. המלאך הקדוש מיכאל הואר במהלך המיסה הקדושה כדי להדוף את הרע ממנו. יוסף הקדוש עמד לצידה של אם ההקדושה ורבים ממלאכים כרו על ברכיהם סביב אם ההקדושה. הם שרו הוסנה.

גברתנו מדברת היום: ילדיי האהובים, בחיריי, צאנצני הקטנים, אתם שנותרו ורוצים לקרבן כל רצונכם לאב השמים. אתם מוכנים לעשות את רצונו, אשר יגלוה לכם. תודה, צאנצני הקטנים. אני רוצה לומר להם תודה היום.

התי היום חוגגים את חג הנרות של מריה. היום, בחג זה, הייתי מסרת את בני בטמפל. השכבתי אותו על המזבח כקרבן וניתתי אותו לאב השמים. האם תוכל להבין זאת, צאנצני הקטנים? ברגע הזה החלה חיי הקרב שלי. הכל שבהלב היה רוצה לעשות עבור אב השמים. הכל הכבד הייתי מקריב גם בשבילכם, יקירתי, גם בשבילכם.

גם אתכם מיקדשים את הקורבן על המזבח בחג המולד הזה הקודש, שנחוג היום בכל כבודו. בחג המולד הזה הקודש חיזקו אותך. הייתי איתכם. באתם נהפכה לאור. האור הזה, האור הבהיר, דלק כי היו לנסוע את האור הלאה. הפכתם לנושאי אור. זה נקרא חג הנרות. לביכם נעשה אור. ואור זה הוא ישו המשיח. הוא מגלה עצמו בלבבכם. הוא איתכם. הוא אור העולם. וכל המאמינים בו בתריסול יוקפו באור הזה. לא ילכו בחושך כמו האחרים, אלא האור יהיה גם עבור אחרים. קיבלתם את האור היום ותנוסו אותו הלאה לעולם.

גם זה מגיע לרשת, ולכן נושא האור הזה הלאה. הוא צריך לצאת אל העולם. העולם צריך להיאיר שוב, להאיר בהירות, כי ישו המשיח הוא אור העולם ואתם צריכים ללכת אחרי האור הזה.

אם תשתמרו על מצוותיו, ילדיי, אז יהיה באתכם אור, אז לא תחלקו מישוע יקרי. הוא איתכם. אנוכי, כאם, יכול להיות איתכם כאמא של אהבה, כאמא של אהבה יפה. גם אנכי אשתתף להאיר את האור הזה יותר. וזה מה שאמרתי לכם ביום זה.

אור משמעו אהבה. האהבה הזאת תתקע עמוק יותר בלבבותיכם. ולכן ליבךם יהיה בהיר יותר. לא צריך ללכת בחושך, אלא אתם עומדים באור, באור של ישוע המשיח, בני. כל מה שחרש יעלה ממנכם. לכן גם הארכאנגל הקדוש מיכאל נואר היום ועמד באור בהיר. הוא הפטרון של כפלת ביתך והוא ימשיך להרחיק את הרע ממך.

הרבה דברים נגזרו מכם. הרבה מהדברים שהכרתם היו לכם מאוד מוכרים. אבל באור האלוהי תסבלו את ההפתעות האלה. לא יהפוך לחושך. לא, התגבורות יבאו כי צריכים אותן וכי הן מגיעות מבני, מהאב השמיימי בסוף. הוא שומר עליך. ידיו מונחות עליך מאהבה להגנה. הוא אהבה עצמה, אהבה בטריניטי. האם תוכל להבין אי פעם את האהבה הזאת שהוא יש לך? הוא ייתן הכל, הכל, לא רק מעט. היום הוא הוגש כקורבן. הביאתי אותו אל המקדש, אנוכי, האמא. ולכן נהיה אור.

גם אני חוותה צער רב והותר לי לסבול. לא כי בני הטיל אותם עלי, לא, כי אמר לי: "אימה יקירה, את גם אם האמא של הצרות ואתה עם ואת תסבלי את הסבל הזה כדי שתוכל אחר כך גם לצור אנשים, להיות עמם בצרה, במצוקה ובחולי.

דרךיך, אדוני יקרי, הוסרתי היום. חוזקה על ידייך. כן, הסבל הזה הוא עבורך. גם את הקרבן הזה השארתי על מזבחך. מביאים אותם אליך, אני עצמי, עם כל מה שאני ואשר לי. לא אשתגע כאשר תחזקני. רק כוחותיך, תן אותם לידי, אז אצליח להיות עשיר דיו ולא אביק עוד דבר, כי אתה תהיה מרכזי. אתה אהבתי. אין דבר יפריד בין פנינו. וזה מה שצריך כל אחד לאמר: "אתה אהבתי. אין דבר יפריד ביננו."

האם הנערץ ממשיכה: כן, ילדי שלי, אנכי האם הנערכת מדברת עוד מילים ספורות. שוב ושוב אשחזר אתכם, ילדי שלי. אתם ילדי מריה, היקרים לי ביותר. למה לא אבקש ממך את הכוחות? הלא כל המלאכים סביבכם? הלא הכל נשמר לכם, ובעת הקשה ביותר לזהות קורבן? אז באה אם ואוחזת בכם בחוזקה בזרועותיה כי רואה את צערכם, כי נושאת עם עצמה את צערכם. לעולם, ילדי שלי, לא תהיו בודדים ללא האם השמימית. אני עמכם. אני מחזיקה בכם. מביאה אותך אל אור הבהיר. אז תשקפו באור.

שקו באור בני. הוא האור ואתם לא תאבדו, אף על פי שהסבל שלכם היום כה קשה לך, ילדי. לבכם נעשה כבד כי גם אתם סובלים עבור הכנסייה הזאת הקדושה, הקתולית והאפוסטלית. אנכי אם הכנסייה ואני מותר לי לחלק איתכם את הצער הזה על הכנסייה שבה בני סובל ביותר.

הוא קיבץ אותה. הוא מחזיק אותם בידיו, גם אם אתה רוצה להרוס אותן. היסוד נטע, והיסוד הוא עצמו. וזה עצמו, בני, בחר לייצוג על הארץ עבורכם. זה היה. אולי נראה כעת כאילו הכל חסר תועלת, אך עזת אלוהים תחלוף. הכוח זורם מליבו, מלב בן. שם מרכז החיים, ושם הזרה הכנסייה החדשה. ממעיין זו היא תקום. לא מעוצמת אחר ומעוצמה של אחרים. האל שומר על כנסייתו. הוא העזות.

הוא יכול לשנות הכל ברגע, אך הוא קורא לבני אדם לתיקון כי חטאו הרבה בכנסייה הזאת. בוצעו הרבה גילופים. ואתם ילדי, תקנו. וזה אני מודה לך. כל זה התיקון, כל זה זבח ממך, יהיה פרי. אני נוטל אותו לאב. שים זאת בידיים שלי. האב לעולם לא יסרב לבקשתכם שתכנן לכם ותהיה טובה עבורכם. הוא לא יוכל לסרוב להם לי. אני דואג לך, ילדי. אני יודע מה נראה בלבבכם. אתם מתאווים לאהבה גדולה ונתנים אותה לבני, זו האהבה בזבחים, כי האהבה הזו היא הגדולה ביותר.

הצלב מסמל ישועה. וכאשר אתם כולם מקבלים על עצמכם את הצלב הזה, ילדיי בכל העולם, אלה הילדים שאני פונה אליהם עכשיו, הם ילדיי כי אני אם הכנסייה, גם אם העולם: באו, באו אלי. אני מפרשת את כיסאי ומחכה לכם. רבים מככם בצורך גדול. האם לא תאמינו שאם השמים מחכה לכם ומצפה ללביכם ומוכרת צרכיכם? היא רוצה לרפאות אותן, אני, אם החיבה ביותר. באו אלי! באו ללבי וללב בני! הלב המאוחד הזה בוער באהבה לכם ואתם רוצים לשפוך אור ואש של הרוח הקדושה בלבכם כך שתוכלו לשרוד וכל דבר, להמשיך בכל הזמנים הקשים ביותר. זה הסיבה לכוחות אלה. זו הסיבה שיש תמיד אור עבורכם.

היו נאמנים לשמים, ילדיי! לפיכך אני מבקשת מכם. כל הכובד שאתם יכולים לסבול אם אתם נאמנים, אם לא תיפלו. אני מגנה עלכם ממנו. אז צעקו אל השמים כאשר זה יהפוך לכבד מדי עבורכם. אני יודעת את הצרכיכם ואני אשכיח אותו כאם של אהבה יפה, כאם דואגת. ועתה אם החיבה ביותר שלכם, אם השמיים, אם הדואגת עם כל המלאכים והקדושים בטריניטי האלוהית, האב, הבן ורוח הקודש, תברכו אתכם. אמן.

קודש יוסף ברך גם אותנו. הוא הפטרון של הכנסייה. יהי שמו של ישו ומריה מושבחים לעולם ועד. אמן.